גזר דין
1.הנאשמים הורשעו לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות כדלקמן:
נאשמת 1 - בעבירות של הולכה, הובלה ואחסנה של מיכלי גז של ספק אחר, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון ומילוי מכלי גז), תשנ"א -1991, יחד עם סעיף 39(ג)(4) לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957; התקנת מיתקן גז שאינו לצריכה עצמית, ללא היתר מאת מנהל הגז בניגוד לסעיף 4(א) לחוק הגז (בטיחות ורישוי), תשמ"ט-1989 (להלן: "חוק הגז") שעונשו נקבע לפי סעיף 25(ב) לחוק הגז; הפעלת מחסן עזר בלא אישור בניגוד להוראת סעיף 2(א) לצו הגז (בטיחות ורישוי) (בטיחות ההחסנה של מכלים ומכלי מחנאות במחסן גפ"מ ובמחסן עזר), התשנ"ב-1992 (להלן:"צו הגז(בטיחות ורישוי)");
נאשם 2 - בעבירות של הולכה, הובלה ואחסנה של מכלי גז של ספק אחר, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון ומילוי מכלי גז), תשנ"א-1991, יחד עם סעיפים 39 ו-39א לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957; התקנת מיתקן גז שאינו לצריכה עצמית, ללא היתר מאת מנהל הגז בניגוד לסעיף 4(א) לחוק הגז יחד עם סעיף 26 לחוק הגז שעונשם נקבע לפי סעיף 25(ב) לחוק הגז; הפעלת מחסן עזר בלא אישור בניגוד להוראת סעיף 2(א) לצו הגז (בטיחות ורישוי) ביחד עם סעיף 26 לחוק הגז, שעונשם נקבע לפי סעיף 25(ב) לחוק הגז;
נאשמת 3 - בעבירות של הולכה, הובלה ואחסנה של מכלי גז של ספק אחר, לפי סעיף 3 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (סימון ומילוי מכלי גז), תשנ"א-1991, יחד עם סעיפים 39 ו-39ב לחוק הפיקוח על מצרכים ושירותים, התשי"ח-1957; התקנת מיתקן גז שאינו לצריכה עצמית, ללא היתר מאת מנהל הגז בניגוד לסעיף 4(א) לחוק הגז יחד עם סעיף 27 לחוק הגז, שעונשו נקבע לפי סעיף 25(ב) לחוק הגז; הפעלת מחסן עזר בלא אישור בניגוד להוראת סעיף 2(א) לצו הגז (בטיחות ורישוי) יחד עם סעיף 27 לחוק הגז, שעונשם נקבע לפי סעיף 25(ב) לחוק הגז), לפי המפורט בעובדות כתב האישום.
2.בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי גפ"מ הינו חומר נפיץ, מסוכן ובעל פוטנציאל קטלני, אך הנמצא בכל בית- עובדה שהביאה לרגולציה מחמירה, שתכליתה להבטיח כי העיסוק בגז יהיה רק על ידי גורמים מוסמכים בעלי היתר מן הרשויות, ובהתאם לנורמות שהותוו בה, ובאופן שיאפשר פיקוח על הרשויות והתחקות אחר האחראי לכל מיכל גז.
לאור האמור, ספק הגז צריך להיות בעל היתר מהרשויות, העובד באופן ישיר ועקיף עם סוכנים מורשים, עם מכלי הגז שלו, עליהם מוטבע סימונו- שהוא סימון מאושר או סימן שעבר הסבה במכון התקנים להטבעה.
נאשמת 1 הינה חברה בבעלותו בשליטתו וניהולו הבלעדי של נאשם 2, כאשר בעת הרלוונטית לא היה לו רישיון ספק, והם שימשו כסוכנים של נאשמת 3, עליה מוטלת חובת הדרכה, מניעה ופיקוח על מעשי כל המורשים מטעמה, במתווה של אחריות פלילית מסוג אחריות קפידה.
נאשם 2 הוא הפה של נאשמת 1, ולאורך כל המשפט ראה עצמו כקורבן, למרות שיש לו מודעות מלאה, וזה מסוכן, הואיל והוא חותר תחת תכליות הרגולציה, ומחליט כי יש חוקים שהוא מקיים, וכאלה שלא.
כבר בראשית עדותו פתח והעיד כי הכול נכון ולא נכון, היינו- נכון מבחינה עובדתית אבל לא חושב שכך זה צריך להיות, למרות שהחוק לא מאפשר לו את החירות הזו.
חרף הליכי אכיפת החוק שננקטו נגדו, הגשת כתב אישום וניהול הוכחות- לא הפנים את הפסול שבמעשיו.
יש להשית בתיק זה ענישה משמעותית ואפקטיבית במישור הכלכלי, הואיל ומדובר בעבירות כלכליות, לפיהן יקר לשמור על הוראות הרגולציה וקיים תמריץ כלכלי להפר אותן. על בית המשפט לדאוג לתמריץ הפוך.
על כן יש להשית קנס משמועתי, ממשי ומכאיב- באופן נפרד גם לנאשמת 1 וגם לנאשם 2.
על פי הפסיקה הקנס עומד על עשרות אלפי שקלים, ועליו לבטא את שורת העבירות בהן הורשע הנאשם, ולא בעבירה חד פעמית.
בנסיבות אלה, הפיצול בין נאשמת 1 לנאשם 2 הינו מלאכותי הואיל והחברה היא בבעלותו, ניהולו ושליטתו הבלעדית של נאשם 2, שהחליט באופן מודע ומשוכל להפר את הוראות החוק. באופן זה על העונש לכלול רכיב של מאסר בפעול, גם אם בעבודות שירות.
כמו כן, בית המשפט מתבקש לחלט את המשאית ששימשה לביצוע העבירות והיוותה כלי מרכזי לביצוען, באופן שיטתי.
לגבי נאשמת 3- זו אינה הפעם הראשונה שהיא ניצבת בפני בימ"ש בעבירות מסוג זה. היו לה הרשעות קודמות על עבירות זהות בת"פ 32570-12-11; ת"פ 8885-02-11; ת"פ 41537-04-12. התנהלותה מלמדת כי היא עסוקה בעיקר בלא לדעת מה עושים מטעמה.
החוק מחייב את ספקי הגז להיות אחראיים להתנהלות הנוגעת לגז מטעמם, ולטפל בחריגות שמתגלות. שום דבר מאלה לא בוצע בענייננו.
מעדותו של מנכ"ל נאשמת 3 עולה כי התנהלות זו הינה דבר שבשגרה.
בעבר הייתה נהוגה מדיניות שבה ביקשה התביעה להשית קנס ע"ס 2,800 ₪ בין עבירה של מכלים זרים, ללא קשר למספר המכילים שנתפסו. בכל מקרה הסעיף הרלבנטי לעניין שיעור הקנס המקסימאלי הוא סעיף 61(א)(1) לחוק העונשין.