משמעות החלטה על שיוך דירות לחברי קיבוץ וזכויות יורשיהם

החלטה על שיוך דירות לחברי קיבוץ - משמעותה, נפקותה והשלכותיה על זכויות יורשיהם של חברי קיבוץ שנפטרו.

זוהי הסוגיה המרכזית העומדת לדיון בפנינו.

רקע 

1.       המנוחה, הגב' מיכל קמפינסקי ז"ל (להלן: " המנוחה"), הייתה ממיסדי קיבוץ שדות ים. המנוחה הלכה לבית עולמה, בהיותה חברת הקיבוץ, ביום 31/7/05.

          התובעת הנה בתה של המנוחה והיורשת היחידה שלה מכוח צו ירושה שניתן ביום 24.1.07.

2.         הנתבע, קיבוץ שדות ים (להלן: " הקיבוץ"), הנו אגודה שיתופית חקלאית המסווגת כקיבוץ שיתופי על פי סעיף 5(א) לתקנות האגודה השיתופית (סוגי אגודות), התשנ"ו - 1995.

הנתבעים 2 ו-3 הם בני-זוג חברי הקיבוץ, המתגוררים, מאז קיץ 2006, בדירה בה התגוררה המנוחה עובר לפטירתה (להלן -" הדירה").

3.         ביום 15/06/02 נתקבלה באסיפת החברים של הקיבוץ החלטה על כניסה לתהליך של שיוך דירות הקיבוץ לחברים (להלן: " החלטת השיוך" ראה נספח ד' לתצהיר מטעם הקיבוץ). בהחלטת השיוך נקבע כי היום הקובע לצורך קביעת זכאותם של חברי הקיבוץ לרישום זכויותיהם בדירות יהיה יום קבלת החלטת השיוך (להלן: " היום הקובע").

4.         ביום הקובע הייתה המנוחה חברת הקיבוץ והיא נפטרה בטרם הושלם הליך שיוך הדירות. במועד קבלת החלטת השיוך, התגוררה המנוחה בדירה בקיבוץ אשר שימשה כביתה במשך כ-40 שנים. עם זאת, זמן מה לאחר היום הקובע, ונוכח מצבה הרפואי, עברה המנוחה להתגורר בדירה אחרת, היא הדירה בה מתגוררים הנתבעים 2 ו-3 מאז שנת 2006.

הזכויות בדירה זו הן במוקד הדיון שבפנינו.

5.         להשלמת הרקע העובדתי, יש להוסיף את שהתרחש לאחר פטירת המנוחה. לאחר פטירתה נותרו חפציה בדירה והתובעת ואחיה (שהינו חבר קיבוץ) שמרו על הדירה, תוך שהתובעת טוענת כי הדירה הייתה בחזקתה. בין הצדדים התנהלה תכתובת לפיה הקיבוץ דרש מהתובעת לפנות את הדירה, ואילו התובעת ביקשה הבהרות לגבי היקף עיזבון המנוחה. לאחר שחלפה שנה מיום פטירת המנוחה, ומאחר שהתובעת טרם פינתה את הדירה, ביום 1.8.06 פרצו אנשי הקיבוץ לדירה, החליפו מנעולים והעבירו את החזקה בדירה לחברי קיבוץ אחרים - הם הנתבעים 2 ו- 3.

6.         התובעת עותרת בתביעה דנן למתן פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת זכות החזקה בדירה וכי היא זכאית להמשיך ולהחזיק בדירה עד לסיום הליך שיוך הדירות. כמו כן עותרת התובעת למתן צו לסילוק יד קבוע האוסר על הנתבעים להיכנס לדירה וכן להחזיר את החזקה בדירה לתובעת.

התובעת טוענת כי החלטת השיוך היוותה למעשה החלטה סופית לשייך לכל חברי הקיבוץ את דירותיהם בהן הם התגוררו ביום הקובע, וכן הקנתה לחברים אלה זכות חזקה בלעדית בדירות.

לטענתה, הקיבוץ זנח זה מכבר את דרך החיים השיתופית והפך ל"קיבוץ מתחדש",  שאינו אלא יישוב קהילתי בו איש איש עושה לביתו, ונוהג בדירה בה הוא מתגורר מנהג בעלים. לפיכך, לטענתה, אף שהליך שיוך הבתים טרם הסתיים באופן פורמאלי, הרי שהוא קיים בפועל, וחברי קיבוץ רבים מסתמכים על מצב זה תוך שהם משקיעים סכומי עתק בשיפוץ והרחבת דירותיהם. לטענתה, אף המנוחה מימנה חלק ניכר מהשיפוץ שנערך בדירה.

7.         לטענת הקיבוץ, יש לדחות את התביעה על הסף. לטענתו,  המקרקעין עליהם בנויות דירות חברי הקיבוץ, הם בבעלות מדינת ישראל ומוחכרים לקרן קיסריה הפועלת באמצעות החברה לפיתוח קיסריה. הקיבוץ מחכיר כחוכר משנה את המקרקעין, על בסיס חוזה חכירה לדורות שנחתם בשנת 1953 עם החברה להתיישבות יהודית בארץ ישראל, שבנעליה באה קרן קיסריה.

לטענת הקיבוץ, היותו חוכר משנה, מרוקן מתוכן את הסעדים המבוקשים על ידי התובעת, שכן הקיבוץ אינו רשאי להעביר זכויות כלשהן בדירות מבלי שניתנה הסכמת המחכיר לכך, וכן ההיתרים הנדרשים לצורך כך מרשויות המדינה.

לגופו של עניין טוען הקיבוץ כי לחברי הקיבוץ, ובהם למנוחה, אין ולא הייתה זכות כלשהי במקרקעי הקיבוץ ובדירות, למעט הרשאה לשימוש אישי המוגבלת למטרות מגורים, והמסתיימת עם פקיעת החברות או פטירה.

עוד טוען הקיבוץ כי אין בהחלטת השיוך כדי להקנות לחברים זכויות בפועל ו/או להוות התחייבות בלתי מותנית להקניית זכויות כלשהן. לטענתו, החלטת השיוך, כשלעצמה, לא שינתה את זכויות החברים בדירותיהם. מדובר בהחלטה עקרונית המשריינת זכות עתידית לכל מי שהיה חבר הקיבוץ ב'יום הקובע', לרבות לתובעת, כיורשת של המנוחה. החלטה זו טרם מומשה, ומימושה כרוך בשורה של צעדים, לרבות צעדים משפטיים, וכן קבלת הסכמות של צדדים שלישים כמו מינהל מקרקעי ישראל, ועדות תכנון וגורמים שלישיים נוספים. כן טוען הקיבוץ כי טענת התובעת לפיה בפועל מתבצע שיוך הדירות לחברים נעדרת כל בסיס.

עוד לטענת הקיבוץ, תקנון הקיבוץ לא שונה, הקיבוץ עודנו קיבוץ שיתופי, וזכויות התובעת, כיורשת של המנוחה, שמורות לה ליום בו יתבצע, אם יתבצע, הליך השיוך, וכפוף לתנאיו העתידיים.