החלטה
תיק זה הוגש למשכנו של בית המשפט ביום 22.12.02.
התיק קבוע להיום להמשך חקירת המומחית מטעם בית המשפט. בפתח הדיון עומדת בפני בקשה להתיר לנתבעים 1 ו- 2 לצרף חוות דעת פרטית מטעמם, בכל הקשור להתאמת תשריט החלוקה המוצע על ידי המודדת, מומחית בית המשפט, לתיק הבנייה.
יש לציין כבר עתה, כי חוות דעתה של המומחית מטעם בית המשפט הוגשה לתיק בית המשפט ביום 21.3.07.
החלטתי תתייחס לשתי החלופות, האחת לפיה המינוי הוא מוסכם, החלופה השנייה, המינוי של המומחית לא היה בהסכמה, בשתי החלופות, אני סבור, שהתוצאה תהיה אחת.
על פי תקנה 130 א, בית המשפט רשאי, בכל עת, ולאחר שנתן לבעלי הדין הזדמנות נאותה להשלים טיעוניהם, למנות מומחה במחלוקת בין בעלי הדין.
בית המשפט עשה שימוש בתקנה זו והורה על מינוי מומחה מטעמו, בתובענה של פירוק שיתוף. בית המשפט נתן הזדמנות לצדדים להביע עמדתם וניתן להתרשם מפרוטוקולי הדיון, שלא היתה התנגדות של ממש למינויו של המומחה הראשון, מר סוהיל זידאן ובנעליו, המומחית, שמונתה לאחר מכן, במקומו של מר סוהיל זידאן, גב' ופא אליאס.
מהתנהלות הצדדים, ניתן להבין שהצדדים הסכימו למינוי, אך גם אם לא הסכימו, אני סבור כי התוצאה בשני המקרים היא זהה.
במסלול הראשון של מינוי מוסכם, המשטר הקבוע בתקנה 130 ג קובע מפורשות כי לא יוגשו חוות דעת מומחה מטעם בעלי הדין. התוצאה ברורה ואין צורך להרחיב בה. במקרה זה, אין אפשרות להגיש חוות דעת מטעם בעלי הדין.
במסלול השני, הכלל הוא, שמומחה מטעם בית המשפט מתמנה כאשר מונחות לפתחו של בית המשפט חוות הדעת של הצדדים ולא ההפך. מומחה בית המשפט אמור להתייחס לחוות הדעת של הצדדים ולא חוות הדעת של בעלי הדין יתייחסו לחוות הדעת של המומחה מטעם בית המשפט.
בפסיקת בתי המשפט עלתה האפשרות לעשות שימוש בתקנה 136 לתקנות סדר הדין האזרחי, המקנה זכות לבעלי הדין לתקן כתבי הטענות, ללא רשות בית המשפט, תוך 15 יום מיום קבלתה. אין חולק, כי אף צד מהצדדים הנוגעים בדבר, לא ביקש לתקן את כתב טענותיו, לא התובע ולא מי מהנתבעים, ביקש לנצל את זכותו על פי דין ולתקן את כתב טענותיו.
גם אם היה נעשה שימוש בתקנה 136 ומי מהצדדים מבקש לתקן את כתב טענותיו, על ידי צירוף חוות דעת מטעמו, הפרשנות שניתנה לתקנה 136 בשורה של פסקי דין שניתנו על ידי כב' השופט עמית, החל מרע"א 731/06 חישולי כרמל נ' יוסי קרייף, קבע בית המשפט שאין אפשרות לעשות שימוש בתקנה 136 ודרכה לצרף חוות דעת מטעם הצדדים, לאחר הגשת חוות דעת של המומחים מטעם בית המשפט ובמלים האלה ציין כב' השופט עמית: "הגשת חוות דעת נוספת של בעל דין בעקבות חוות דעתו של מומחה בית המשפט, אינה נופלת בגדרה של תקנה 136...".
בנסיבות העניין, הבקשה אינה יכולה להיכנס בטרקלין של תקנה 136, מאחר וחלפו כשלוש שנים מיום הגשת חוות דעת של המומחית מטעם בית המשפט וגם אם היתה מוגשת במועד, הרי לפי רשות ערעור אזרחי בעניין חישולי כרמל, לא ניתן לעשות שימוש בתקנה 136 ודרכה להכניס חוות דעת של בעל דין לאחר הגשת חוות דעת של מומחה מטעם בית משפט.
יחד עם זאת, יתכנו מקרים, מקרים חריגים ביותר, כלשונו של השופט עמית, בהם יתיר בית המשפט לצדדים, בעקבות חוות דעת מומחה מטעם בית המשפט, להגיש תוספת לחוות דעתו או חוות דעת נוספת. אך זאת, בכפוף להגשת בקשה מתאימה של בעל דין, הנתמכת בתצהיר ועל בית המשפט לבחון האם במחדל דיוני עסקינן ולשקול בין האינטרס של חקר האמת מול הצורך לשמור על סדרי דין ויעילות הדיון. הוסיף וציין, שהדיון בבקשה מסוג זה הוא מחוץ לגדרה של תקנה 136. בעניין זה הוא הפנה להחלטה קודמת שלו בעניין רע"א 1807/04.
לאחר שבחנתי את הבקשה שבפני, לא מצאתי כל הצדקה עניינית להתיר את צירוף חוות דעת כראיה מטעם בעל דין, בנסיבות שנוצרו.
ראשית, חוות הדעת מונחת בתיק לפחות שלוש שנים, החלפת בא כוח אינה יכולה לתקן את מרחק הזמן בין הגשת חוות דעת של מומחה מטעם בית המשפט, לבין העיתוי של הגשת הבקשה בפתח סיום פרשת שמיעת המומחית מטעם בית המשפט.
שנית, לא מצאתי כי חוות הדעת מטעם בית המשפט עונה לחריג של העלאת טענה חדשה או עובדה חדשה שלא היתה ידועה למי מהצדדים. חריג זה הוכר על ידי כב' השופט עמית, כמצדיק בנסיבות העניין, מתן אפשרות לבעל דין להתמודד עם טענה חדשה שהועלתה. טענות הצדדים גובשו במסגרת כתבי הטענות והנמקה שבבסיס הבקשה אינה טענה מפתיעה והצדדים יתייחסו אליה בסיכומים.
שלישית, וזה העיקר, קיים השסתום של סעיף 143, המאפשר להביא את הטענות מהסוג הזה, לא מפיו של מומחה שיש לו עניין, אלא מפי הגורם המוסמך על פי חוק, לאשר ולבחון את התאמת חוות הדעת לתכניות ולחוק התכנון והבנייה ואם קיים גורם כזה, מדוע יזקקו הצדדים למומחה בעל עניין לומר את מה שאמור המוסמך על פי סעיף 143 לחוק התכנון והבנייה.
מכל הטעמים האלה, לא מצאתי מקום להתיר את הגשת חוות הדעת כראיה מטעם בעל דין.
חוות הדעת תוצא מהתיק ותוחזר לידיו הנאמנות של ב"כ נתבעים 1 ו-2.