ע"א
בית המשפט המחוזי מרכז
|
5284-08-07
27/02/2008
|
בפני השופט:
1. אילן ש' שילה - אב"ד 2. אסתר שטמר 3. מיכל נד"ב
|
- נגד - |
התובע:
מדינת ישראל (משטרת ישראל)
|
הנתבע:
עומר חג' יחיא
|
פסק-דין |
לפנינו ערעור על פסק דין של בית משפט השלום בכפר סבא בת"א 5897/03 מפי כב' השופטת ר' קרלינסקי, שנתנה החלטה חלקית בעניין האחריות ביום 8.8.06, ומפי כב' השופט ר' אמיר שפסק בהסכמה את הנזק ביום 20.3.07. למשיב נפסקו פיצויים בגין נזקי גוף שגרמו לו שוטרים שתקפו אותו באצטדיון בלומפילד, לשם הגיע על מנת לצפות במשחק כדורגל ביום 26.10.96 (להלן: "
האירוע").
1.
רקע
(א) ביום 26.10.96 הגיע המשיב לאיצטדיון בלומפילד, כדי לצפות במשחק כדורגל. בדרכו לשירותים, לפני תחילת המשחק, הוכה לטענתו בידי שוטרים.
(ב) המשיב פונה מהאיצטדיון באמבולנס והועבר לבי"ח וולפסון. המשיב אושפז בביה"ח עד 30.10.96. בגופו של המשיב אובחנו חבלות קהות בחזה ובבטן, מצוקה נשימתית, חשד לקרע בטחול. כמו כן בוצעו למשיב 3 תפרים ברגל שמאל ו- 2 תפרים ביד ימין. בתום האשפוז שוחרר המשיב עם המלצה למנוחה מוחלטת למשך שבועיים ומעקב.
(ג) ביום 5.11.96 הגיש המשיב תלונה במשטרה בעניין תקיפתו ע"י שוטרים. בעקבות התלונה נערכה חקירה וביום 19.3.97 הודיע למשיב מנהל המחלקה לחקירות שוטרים, כי לאחר חקירה הוחלט לסגור את התיק בשל כך שלא אותר חשוד, עקב היעדר פרטים מזהים מספיקים.
(ד) המשיב הגיש תביעתו לפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לו.
בבית משפט קמא נדונה תחילה שאלת האחריות וזו הוכרעה בהחלטתה של כב' השופטת ר' קרלינסקי. לאחר מכן הסכימו הצדדים על שיעור הנזק וכב' השופט ר' אמיר נתן להסכמה תוקף של פסק דין.
הערעור מופנה לשאלת האחריות בלבד.
2.
פסק הדין של בית משפט קמא
(א) מסכת הראיות שהביא המשיב הייתה מצומצמת וכללה את עדותו, מסמכים רפואיים שבהם דוח הפינוי של מד"א, דוח בית החולים והודעה על סגירת התיק במח"ש. עדותו של המשיב הייתה אפוא עדות יחידה, ובית המשפט בחן אותה בגרסותיה השונות בחון היטב. המשיב תיאר את האירוע בשלוש הזדמנויות: בהודעתו במשטרה, בתצהיר שעשה ובעדותו. ההבדל העיקרי בתיאורי האירוע היה בתיאור מספר השער שבו ישב. בהודעתו במשטרה ציין המשיב שישב בשער 5, בתצהירו ציין שישב בין שער 5 לשער 6 ובעדותו הסביר "שער 5 ו- 6 זה יחד...".
עד ההגנה, מורד, העיד כי אי אפשר לעבור בין המושבים שבשער 5 לאלו שבשער 6.
(ב) לטענת המשיב, השוטרים לבשו מדי יחידה, היו מצוידים באלות, והשוטר המכה היה מזוקן. עד ההגנה וטורי לא זכר אם היו שוטרים מזוקנים בתקופה הרלוונטית. העד צוברי שחקר את האירוע העיד כי לא נכח בו שוטר מזוקן, וכי לא מצא לכך ראייה בקלטת שבה תועד המשחק. העד הודה שאינו זוכר מה ראה בקלטת וכי זו אינה בנמצא. עד ההגנה מורד העיד כי צוות האבטחה מנה 18 שוטרים שאינם מצוידים באלות, אך אישר שאינו יכול לשלול כי היו שוטרים שהיו להם אלות.
(ג) בית משפט קמא נתן אמונו בגרסת המשיב, לאחר שקבע כי עדותו היחידה מתחזקת ומסתייעת במסמכים שהציג לעניין קרות האירוע והפגיעה.
(ד) בית המשפט בחן את הראיות שהביאה המערערת ומצא את הממצאים האלו:
עדויות עדי המערערת הציגו תמונה מעורפלת המבוססת יותר על היעדר זיכרון מאשר על שלילת האפשרות לקרות האירוע ולמעורבות השוטרים בתקיפה.
הממונה על החקירה, צוברי, אישר כי בצפייה בקלטת שתיעדה את היציע שבו ישב המשיב הוא לא ראה שוטר מזוקן; דא עקא, הקלטת לא נמצאה למרות שזכרונות דברים באשר לאירוע שנרשמו בחודש דצמבר 96 נשמרו.
צוברי אישר שלא נעשו מסדרי זיהוי לשוטרים; הוא לא ידע לנקוב במספר השוטרים שנכחו באירוע, וטען כי לא נמצא אירוע התואם את תלונת התובע.
העד וטורי, ששימש מפקד שער 6 באיצטדיון, העיד כי לא נערך תיחקור משטרתי לאחר המשחק, והוא לא נשאל על האירוע כששב לתחנת המשטרה.
מורד ששימש כמפקד שער 5 באיצטדיון העיד שלא נשאל על האירוע בתחנת המשטרה, והיחיד שחקר אותו היה חוקר מח"ש. מורד הודה כי הסדרנים עמדו על יד השוטרים בעת הבידוק, ולאחר מכן הוצבו עימם יחד בנקודות רגישות. המערערת לא איתרה את הסדרן שהיה במקום.