משטרת ישראל/שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר נ' אביטבול(אסיר)

החלטה

1. המשיב, אסיר המרצה עונש מאסר עולם בלתי קצוב, נתון בהפרדה מיום 12.5.09, ובהפרדת יחיד החל מיום 3.5.10.

2.ביום 13.10.10 הגיש המבקש בקשה להורות על הארכת תקופת החזקתו של המשיב בהפרדת יחיד ב- 6 חודשים נוספים. המבקש הטעים בבקשתו, כי לא ניתן לשלב המשיב בהפרדה זוגית, שכן לא אותר שותף מתאים, הגם שהדבר נבחן מעת לעת.

3. בהחלטה מיום 20.10.10 הוארך הצו להחזקת המשיב בהפרדת יחיד, אגב המלצה לבחון את בקשתו לשלבו בהפרדה זוגית עם אסיר בשם איאד עוואדה (להלן: "איאד"), אשר הביע נכונות לחלוק עמו את תא ההפרדה.

4. משכך, הדיון נדחה לבחינת בקשתו לשלבו בהפרדה זוגית, כדי להקל עליו את השהייה בהפרדה. המשיב עתר לבחון אפשרות לשלבו בהפרדה זוגית אף עם אסירים אחרים, אשר הביעו נכונות לכך.

5.המבקש מתנגד לשילובו של אסיר רגיל בתנאי הפרדה, עם אסיר בהפרדה. לטענתו, הדבר נוגד את כללי שב"ס ואין לאפשר זאת אף אם אסיר רגיל מביע רצונו לכך. בהתייחסו לאיאד - טוען המבקש, כי לא ניתן לאשר את שהייתו בהפרדה זוגית עם המשיב, אף לגופו של עניין, הן בשל טעמים מודיעיניים והן בשל מעמדו של איאד – מעמד של עצור עד תום ההליכים, אשר יש להחזיקו, בהתאם להוראות ס' 3ב(2) לפקודת הנציבות בנפרד מאסירים שפוטים.

6. את טיעוניו סומך המבקש על ס' 19 לפקודת בתי הסוהר (נוסח חדש) התשל"ב- 1971, אשר אינו מאפשר לשלב אסיר רגיל עם אסיר בהפרדה, אף אם הראשון מביע נכונותו לכך וניתן לעשות כן, רק בהתקיימן של העילות המפורטות בחוק.

סעיף 19ב', אשר נושא הכותרת "מטרות ההפרדה" קובע:

"ניתן להחזיק אסיר בהפרדה אם ההפרדה נדרשת לאחד מאלה -

(1) ביטחון המדינה;

(2) ביטחון בית הסוהר;

(3) שמירה על שלומם או על בריאותם של האסיר או של אסירים אחרים;

(4) מניעת פגיעה ממשית במשמעת ובאורח החיים התקין של בית הסוהר, והכל כשלא ניתן להשיג את מטרת ההפרדה בדרך אחרת".

הוראות החוק מלמדות אפוא, כי בהיעדר סמכות מפורשת בחוק, המבקש אינו רשאי להחזיק אסיר רגיל בהפרדה, אף אם הביע רצונו לכך. המבקש הטעים את הטעם שבהוראה זו, בהינתן הפגיעה החמורה בזכויותיו של האסיר, בהיותו נתון בתנאי הפרדה - פגיעה אשר אף הסכמתו אינה מכשירה אותה.

7.תימוכין לעמדתו, מבקש המבקש למצוא בעת"א 13966-01-10, שם הועלתה הסוגיה העקרונית של החזקת אסיר בהפרדה לבקשתו (כב' השופט רענן בן יוסף), ונקבע כי אל לו לבית המשפט להרחיב את הפרשנות המילולית של ס' 19 לפקודת בתי הסוהר, באופן שמוסיף עילות להחזקה בהפרדה, על אלו המנויות בחוק. כך נקבע שם:

"בית המשפט מפרש את החוק, בית המשפט איננו יוצר את החוק, אסור שרשות אחת תשיג גבולה של רשות אחרת, מאחר ומדובר בהוראה של הכנסת צריך שהיא תשנה, במידה ותמצא לנכון לעשות כן את הדין כפי שהצעתי".

כב' השופט בן יוסף המליץ לשקול תיקונו של החוק באורח שיאפשר לאחים לשהות יחדיו בהפרדה, על פי רצונם, אולם בהעדר תיקון כמומלץ, אין לעשות כן. למותר לציין, כי מאז מועד מתן ההחלטה (שניתנה ביום 17.6.10) ועד עצם היום המצב החקיקתי לא שונה.

הסוגיה נשקלה אף על ידי היועמ"ש של המשרד לביטחון פנים, אשר דחה ההמלצה בין היתר, בשל החשש שמא האסיר המתנדב, יעשה כן שלא מתוך רצון חופשי אלא בשל לחצים המופעלים עליו.

‏8.בתשובה לטיעונים אלו, גרס ב"כ המשיב, כי בעבר, נהג המבקש במשיב בניגוד לעמדה שהציג לעיל, כאשר שילב אותו בהפרדה זוגית, על בסיס הבעת רצון מטעמו וללא כל נימוק אחר. על כך השיב המבקש, כי לא אלו היו פני הדברים וכי על פי "טופס 504" שהוצג עולה, כי ההחלטה לשלב את המשיב בהפרדה זוגית (מיום 12.5.09) נסמכה על טעמים מודיעיניים, מהם עלתה סכנה שנשקפה לשלומו של המשיב. לפיכך, ההחלטה דאז לא נסמכה על רצונו של המשיב לחלוק את תא ההפרדה עם אחיו, אלא בשל שיקולים עניינים.

9. ב"כ המשיב המשיך וטען, כי עמדת המבקש לפיה אין לשלב אסיר רגיל בהפרדה זוגית, על בסיס רצונו, הינה עמדה פטרונית, המפרשת את הפקודה בצורה דווקנית, בלתי תכליתית, בבחינת "חיבוק דוב" שהמבקש מחבק את האסיר בהתעלמו מההשלכות החיוביות של האקט, הן גבי דידו של האסיר המתנדב והן ביחס לאסיר המצוי בהפרדה. ב"כ המשיב הטעים את רוח הפקודה, ממנה עולה, כי החזקת אסיר בתנאי הפרדה הינה רעה חולה, אשר רצוי להשתמש בה בבחינת אמצעי אחרון, ובמידת האפשר, יש להקל בתנאי ההפרדה ולהעדיף הפרדה זוגית על פני הפרדת יחיד.