משה חביב נ' שלי אלקיים

פסק דין

כתבי הטענות

1. על פי כתב התביעה התובע והנתבעת הם שכנים במלחה ומגרשיהם גובלים. כשבאה הנתבעת לגור במלחה דירתה היתה מוזנחת ולא מחוברת חבור של קבע לרשת הביוב כי אם חלקי צינורות וטלאים טלאים של חיבורים כשהכל גלוי על פני האדמה. הנתבעת שראתה את המצב ביקשה מהתובע רשות להתחבר לקו הביוב שלו באופן זמני עד שתתחבר באופן קבוע לחיבור העיריה. התובע הסכים כמעשה שכנות טובה על אף שמדובר בקו ביוב פרטי העובר בדירתו. הנתבעת הבטיחה כי מדובר בחיבור זמני והחיבור ינותק עם מתן האפשרות להתחבר חיבור נכון ותקין באישור העיריה. משנתאפשר חבור קבוע לביוב פנה התובע לנתבעת בבקשה לניתוק וחבור הקו לביוב העירוני אך פניותיו לא נענו. לטענת התובע הביוב הזמני העובר בדירתו יוצר סכנה מתמדת של התפרצות. מתבקש צו המחייב את הנתבעת לפרק לאלתר את הביוב ולהתחבר לביוב העירוני כנהוג. עוד מתבקש פיצול סעדים ככל הנוגע לנזק הנגרם לתובע כאשר הוא מנסה למכור את דירתו וכל קונה פוטנציאלי חושש להיכנס.

על פי כתב ההגנה הנתבעת מתגוררת בביתה מעל 20 שנה ומיום שמתגוררת שם כבר היה ביתה מחובר לביוב. הנתבעת לא ביקשה מעולם להתחבר לקו הביוב של התובע באופן זמני או קבוע אלא התובע הוא שביקש לאפשר לו בנייה על גבי קו הביוב של הנתבעת. על פי כתב ההגנה הנתבעת לא הבטיחה לתובע הבטחה בגין חיבור לביוב. משפנה התובע לנתבעת להזיז את קו הביוב שלה לכיוון אחר דרשה ממנו הנתבעת לשאת בהוצאות ההזזה לכשיתקבלו האישורים. על פי כתב ההגנה הנתבעת אינה יכולה לאשר או להכחיש אם החבור שלה זמני.

בהודעת צד ג' נטען כי צד ג' הוא האינסטלאטור שעשה בזמנו את הביוב "טלאים טלאים" וחיבר את הדירה באופן פרוביזורי למנהול של הביוב. הבניה נעשתה באופן שהתובע טוען כי קיימת סכנת התפרצות מתמדת וגורמת לתובע קושי למכור את דירתו. בהודעה מתבקש פירוק של הצינור והזזתו ועשיית צינור חדש לא גלוי שמתחבר לביוב העירוני.

בכתב ההגנה להודעת צד ג' נטען כי החבור של הביוב נעשה מספר שנים לפני שהנתבעת הגיעה לשכונה ולא על פי הזמנתה. העבודה שבוצעה היתה חיבור זמני ביותר וחובה לעשות חבור תקני וקבוע מתחת לפני האדמה.

2. תצהירי העדות שהוגשו מטעם הצדדים הם של הצדדים עצמם. הצדדים נחקרו על תצהיריהם וב"כ הצדדים הגישו סיכומים בכתב.

הטענות בסיכומים

3. לטענת ב"כ התובע בסיכומיו הוכח במשפט כי עד שרכשה הנתבעת את דירתה היא לא היתה מחוברת חיבור של קבע לביוב. גם לא הוכחשה במהלך המשפט הגירסא ולפיה משבאה הנתבעת להתגורר בשכונה היא ביקשה רשות להתחבר לקו הביוב של התובע, אשר עובר בדירתו, באופן זמני עד שתתחבר באופן קבוע לקו של העיריה. הגרסא ולפיה כך הוסכם בין הצדדים לא נסתרה. מהראיות עולה כי החל משנת 2002 החלה הגיחון לחבר חיבורי קבע לביוב את תושבי השכונה. מעדותו של התובע עולה באופן ברור כי הקו של הנתבעת מתחבר עדיין דרך הקו הפרטי של התובע לרשת העירונית במקום שהנתבעת תתחבר ישירות לרשת העירונית. לטענת ב"כ התובע אין ממש בעדות הנתבעת ולפיה תפגע הזזת קו הביוב ביכולתה לבנות בחצרה. כך גם עולה מהחלטתה של הועדה המקומית לתכנון ובניה. הנתבעת נמנעה מלהביא לעדות עדים שיכלו לתמוך בטענותיה ויש בכך כדי לפעול לחובתה. תביעתו של התובע נשענת על בסיס סעיף 17 לחוק המקרקעין וההלכה היא כי ההוצאות בהן תאלץ לשאת הנתבעת כדי להסיר את הפגיעה אינן שיקול.

לטענת הנתבעת בסיכומיה הוכח כי ביתה מחובר חבור של קבע לקו הביוב העירוני וזאת עוד לפני רכישתו על ידה. טענת התובע לגבי התחייבות הנתבעת כלפיו, אין בה ממש. בעת שקו הביוב של הנתבעת חובר לרשת העירונית כלל לא היה התובע בעל הנכס נשוא התביעה. התובע לא הוכיח את טענתו כי הסכים לחיבור זמני בלבד אלא העיד דווקא על כך שהוא זה שהתחבר לביוב הקיים של בית הנתבעת. גם מעדויות התובע וצד ג' עולה כי ביתה של הנתבעת היה מחובר לקו הביוב העירוני הישן והמסודר כבר לפני 50 שנה כשהקו עבר בשטח פתוח ובלתי בנוי. זאת, כשהתובע רכש את הנכס רק בשנת 1976 ובנה עליו ב-1985. לטענת הנתבעת עדות התובע בחקירתו סותרת את הנטען בכתב התביעה בנושא זהות המחבר של קו הביוב של הנתבעת. עוד טוענת הנתבעת כי המחוברים עוברים בקיר המשותף ומחברים את ביתה למערכת הביוב בעירונית ואין בכך כל הסגת גבול. לטענת הנתבעת נמנעה מלחקור בנושאים מסויימים מאחר ולגירסת התובע בעניין זה לא היה כל בסיס ואין לזקוף זאת לחובתה שכן לא הייתה מיוצגת. לבסוף טוענת הנתבעת כי צו עשה לניתוק היום יגרום נזק לזכותה הבסיסית של הנתבעת למגורים בבית שמחובר למערכת הביוב העירונית אשר הוא גדול מהתועלת לתובע מהסרת הקו. לבסוף מבקשת הנתבעת להורות כי אם יוזז קו הביוב שלא יהא זה לתוך שטח הנתבעת ולא על חשבונה.

לטענת הצד השלישי בסיכומיו אין לו כל קשר לנתבעת אשר כלל לא היתה דיירת בשכונה עת הוא ביצע לבקשת חבר קו ביוב זמני המורכב כולו מטלאים טלאים. לטענתו כל העבודה נעשתה מתוך כוונה כי כשיהיה ניתן לעשות כן יבנו קו חדש מסודר.

דיון

4. בכתב התביעה עותר התובע לחיוב הנתבעת לפרק לאלתר את צינור הביוב העובר בשטחו ולהתחבר לביוב העירוני כנהוג.

מהראיות עולה כי החיבור המקורי של בית הנתבעת לביוב נעשה על ידי צד ג' עוד לפני שהנתבעת רכשה את דירתה ועוד לפני שבנה התובע את ביתו (ר' עדותו של צד ג' בעמ' 27, שורות 19-17; שורות 28-27). הצינור עבר אז בשטח פתוח (ר' עדותו של צד ג' בעמ' 27, שורה 29 – עמ' 28, שורה 2). מעדותו של צד ג', שאינו אינסטלאטור לעדותו (ר' עמ' 28, שורות 12-8), עולה כי אותה עבודה שבוצעה לפני עשרות שנים בוצעה מחלקי צינורות כשהכוונה היתה ככל הנראה שמאוחר יותר יביא בעל הבית אינסטלאטור שיחליף את העבודה שנעשתה (ר' עמ' 28, שורות 30-28; עמ' 29, שורות 29-28). כשנשאל צד ג' האם חיבר את הצינור למנהול של העיריה השיב "לא יודע. היה שם מנהול וחיברנו ולא יודע איפה המנהול. השתנו דברים" (ר' עמ 29, שורות 21-20).

התובע העיד כי לאחר שעברה הנתבעת להתגורר בביתה, ביקש הוא לנקות ולגדר את השטח ואז גילה "חתיכות צינור מבטון, פלסטיק ומתכת". לעדותו מדובר היה ב"משהו זמני ביותר, ארעי וזה היה נשפך החוצה בתוך העשבים" (ר' עמ' 8, שורות 21-15; עמ' 9, שורות 19-17). עוד העיד כי "לקחתי צינור אחר וחיברתי מתא הביוב שמפתח ביתך וממנו חיברתי את הצינור לצינור הישן של הביוב של הבית שהרסתי" (ר' עמ' 9, שורות 13-12). על פי עדותו של הנתבע הצינור שלו הוביל לקו של העירייה (עמ' 9, שורות 10-7).

5. מעדותו של התובע עולה כי החליף את הצנרת הפרוביזורית אותה הניח צד ג' בצנרת אחרת, וכי החיבור לביתו נעשה אותה עת על ידו. האם החיבור הוא חיבור זמני להבדיל מחיבור של קבע מבחינת סוג החיבור לרשת העירונית? התובע צירף פנייה לתושבי מלחה שנעשתה בשנת 2002 מטעם חברת הגיחון ועיריית ירושלים ממנה עולה כי הגורמים האמורים פועלים לחיבור כל בתי התושבים לרשת הביוב העירונית (ר' ת/1). לגרסתו פנייה זו מאפשרת כעת את חיבור בית הנתבעת בחבור קבע להבדיל מחיבור זמני. לא הובא כל עד מטעם חברת הגיחון. צד ג' אשר בחר להתחבר בעקבות אותה פנייה לרשת הביוב העירונית העיד כי עד לאותה עת עשה שימוש בבור ספיגה (ר' עמ' 30, שורות 25-22). הנתבעת העידה כי היא משלמת אגרת ביוב, והמציאה דף חיוב בתמיכה לכך (ר' סעיף 3 לתצהיר; נספח לתצהיר). לעדותו של התובע עצמו הצינור של הנתבעת מחובר לצינור שלו אשר מחובר למנהול של העיריה (ר' עמ' 9, שורות 13-7). לנוכח כל האמור אין בידי לקבל את הטענה כי הנתבעת מחוברת לביוב העירוני חיבור אשר מבחינת סוגו ניתן לאפיינו כחיבור זמני בלבד.

לא שוכנעתי במידה מספקת מגירסת התובע ולפיה הבטיחה לו הנתבעת כי החיבור דרך שטחו הוא זמני וכי היא תתחבר ישירות למנהול של העיריה עם האפשרות לעשות כן. בפרט כאשר הראיות אינן עולות בקנה אחד עם הנטען בכתב התביעה בהקשר זה. בניגוד לנטען בכתב התביעה החבור "הפרוביזורי" נעשה דרך השטח עליו בנוי בית התובע עוד לפני שרכשה הנתבעת את ביתה שלה ולא הנתבעת היא שיזמה את החיבור. מעדותו של התובע עולה הוא כי הוא עצמו יזם את החלפת הצנרת והחיבור לצנרת העוברת בשטחו עת בנה את ביתו. עוד עולה מחומר הראיות כי בין הצדדים התנהלו כבר אותה עת הליכים משפטיים (ר' עמ' 10, שורות 29-27). ההסכמה הנטענת גם אינה מגובה בכל מסמך כתוב ולא ברור מהם תנאיה. כך למשל מי ישא בעלות העתקת הקו ככל שיהא מקום להעתיקו בעתיד? לנוכח כל האמור לא שוכנעתי במידה מספקת כי אכן התחייבה הנתבעת כנטען.

6. לנוכח האמור אין תחולה בענייננו להוראת סעיף 17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. עם זאת, גם בהיעדר הסכמה מפורשת, בהנחה שצנרת הנתבעת עוברת במקרקעין של התובע, מדובר בזיקת הנאה (ר' ע"א 103/87 קו מוצרי דלק בע"מ נ. מנהל מס רכוש וקרן פצויים פ"ד מד(1) 828) אותה ניתן בנסיבות מסויימות לבטל. על פי סעיף 96 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 "זיקת הנאה היא לתקופה בלתי מוגבלת, זולת אם נקבעה לה תקופה בתנאי הזיקה; אולם בית המשפט רשאי, על פי בקשת צד מעוניין או היועץ המשפטי לממשלה, לבטל את הזיקה או לשנות תנאיה, אם ראה לעשות כן בגלל אי הפעלת הזיקה או בגלל שנוי בנסיבות השימוש בה או במצב המקרקעין הזכאים או הכפופים; ורשאי בית המשפט לפסוק פצוי למי שנגרם לו נזק על ידי הביטול או השנוי".

לגרסת התובע מאחר והצנרת עוברת ממש בתוך ביתו היא מרתיעה קונים פוטנציאליים, זאת כאשר מזה זמן מה הוא מנסה למכור את ביתו (ר' סעיף ט' לתצהיר). לגרסת הנתבעת העברת הצנרת בחצרה תפגע בערך הנכס שבבעלותה מה גם שעל פי יעוץ אותו קיבלה העברת הצנרת בדרך המוצעת עלולה ליצור רעשים ובעיות אינסטלציה חמורות עקב מתלול בשטח (ר' עמ' 24, שורות 23-16). התובע לא הביא חוות דעת לא בתמיכה לטענת ירידת הערך ולא בתמיכה לאלטרנטיבות לקו במיקומו הנוכחי. יתכן כי ירידת הערך הנטענת והפגיעה במכירה פוטנציאלית היא נמוכה לאין ערוך מעלות העתקת הקו כפי שדורש התובע לעשות. יתכן כי יש ממש בטענת הנתבעת ולפיה העתקת הקו למיקום המוצע היא בעייתית במיוחד. יתכן גם אחרת. מכל מקום מדובר בנתונים לגביהם לא ניתן להסתפק באמור בתצהיר התובע ובעדותו.

לנוכח האמור אין מקום ליתן צו עשה בהתאם למבוקש.