משה אייזנברג נ' בטוח לאומי-סניף תל-אביב

החלטה

1.ביום 9/8/10 ניתן פסק דין בתביעה, לפיו התביעה להכיר במחלת המלנומה שבה לקה המנוח משה אייזנברג ז"ל, כפגיעה בעבודה, נדחית.

2.בעקבות ערעור שהושג על פסק הדין (עבל (ארצי) 6435-10-10) הוחזר התיק לבית הדין האזורי לעבודה לשמיעת ראיות כדלקמן:

"על מנת שהתשתית העובדתית המלאה בעניינו של המנוח תתברר, מוחזר בזאת התיק לבית הדין האזורי על מנת שיובאו בפניו ראיות לגבי שתי עובדות רלוונטיות לפי חוות הדעת הרפואיות, והן, האחת הרמת משאות במהלך העבודה, והשנייה עניין הלבוש והחשיפה של המנוח לשמש בזמן עבודתו, בהתחשב במיקום הגידול – במותן השמאלית ובמפשעה".

3.מטעם התובעת הוגשו שלושה תצהירים, של התובעת ושל שני אנשים שעבדו עם המנוח בתקופות שונות.

העדים נחקרו על תצהיריהם.

לאחר מכן הוגשו סיכומים בכתב.

4.בטרם אגש לניתוח חומר הראיות, אציין כי המומחים שדנו בעניינו של המנוח, קבעו כולם כי שעה שהגידול התגלה באזור שאינו חשוף לשמש או או לגירוי עם עצמים כבדים, הרי שהשפעת העבודה על פרוץ הגידול, היא נמוכה ביותר.

5.בשלב זה של ההליך, על התביעה לשכנע כי המקום בו התגלה הגידול היה חשוף לשמש ובנוסף או לחלופין, כי המנוח נשא משאות על גבו, אשר גרמו לשפשוף של האזור בו התגלה הגידול.

6.נקודת המוצא לדיון, כפי שעולה מהתעוד הרפואי, היא כי המלנומה התגלתה במותן/גב תחתון משמאל ובמפשעה.

7.אשת המנוח הגישה תצהיר בו טענה כי במסגרת העבודה, בעלה המנוח היה חשוף לחום הריתוך בתוך המפעל וכן ביצע עבודות ריתוך מחוץ למפעל, בחצר, תוך חשיפה לאור וחום השמש.

עוד טענה כי בעלה עבד בחצר ללא חולצה.

8.דבריה אלה סותרים את עדות המנוח, אשר העיד שעבד עם חולצה קצרה.

עוד הובהר שבתקופות הרלבנטיות עבדה בעבודה אחרת ולא שהתה במפעל של בעלה מידי יום ביומו.

לפיכך, נפנה לבחינת דברי העדים האחרים.

9.מר אהרון אולגה, מסר תצהיר כדלקמן:

"1.אני מכיר את משה אייזנברג ז"ל משך כ 30 שנה דרך עבודתנו המשותפת בענף המתכת.

2.אני במקצועי מסגר והייתי עובד עם משה ז"ל בעבודות מסגרות משותפות.

3.אני זוכר כי משה היה עובד בעבודות ריתוך צבע והרכבה של סורגים.

4.כשביקרתי את משה במפעל זכור לי כי הוא היה מבצע את עבודות הצבע וההרכבה בחצר המפעל כאשר הוא ללא חולצה.