פסק דין
בפנינו תביעה להפרשי שכר עבודה שבמרכזה מחלוקת בדבר פרשנות הסכם עבודה שנחתם בין התובע, רופא שיניים במקצועו, לבין קופת החולים המעסיקה אותו.
העובדות
הנתבעת היא קופת חולים הפועלת בהתאם להוראות חוק ביטוח בריאות ממלכתי, התשנ"ד-1994. כחלק ששירותי הבריאות אותם מעניקה הנתבעת למבוטחיה ולציבור בכללותו, היא מפעילה מרפאות שיניים.
התובע מועסק בקופה כרופא שיניים שכיר, החל מיום 4.7.07. התובע הועסק תחילה במרפאת רחובות. במאי 2009 החל לעבוד במקביל גם במרפאת מודיעין. בתחילת עבודתו הועסק פעמיים בשבוע, ובהמשך שלוש פעמים בשבוע, במשמרות של כ- 6 שעות. מיום 19.2.10 התובע עובד פעמיים בחודש גם בימי שישי, בין 8:00 – 12:00.
עם תחילת עבודת התובע נחתם בין הצדדים חוזה עבודה אישי - "חוזה מיוחד להעסקת רופאי שיניים" (נ' 1 לכתב התביעה). שכרו נקבע כ- 35% מתקבולי הקופה בחודש מסוים עבור הטיפולים שביצע, בניכוי "הוצאות מעבדה מראש" וקרן לפתוח ואחזקת מכשור וציוד (להלן: "קרן מרפאה") בשיעור של 12%.
ההליך
ביום 18.11.10 הגיש התובע את תביעתו שבפנינו, שבמרכזו טענה שהוא זכאי להפרשי שכר הנובעים מחישוב שגוי של המגיע לו לפי הסכם העבודה. התביעה לא כומתה במלואה, ונסמכה רק על נתונים הקיימים בדוחות ריכוז תפוקת רופאים שהוא קיבל מדי חודש. התובע ציין שחישוב הפרשי השכר בכתב התביעה בוצע בחסר ועל דרך אומדנא בלבד, שכן על מנת לכמת טענותיו, הוא זקוק למסמכים שונים הנוגעים לתשלומי הקופה למעבדות עימן עובדות מרפאות השיניים בהן הוא מועסק, מסמכים שהקופה סירבה להמציא לו אותם.
לאור האמור, הגיש התובע ביום 18.11.10 בקשה לגילוי ועיון במסמכים, ובה ביקש לעיין בכל חשבוניות המעבדות שהוגשו לתשלום עבור מרפאות השיניים ברחובות ומודיעין; ב"תעודות כניסה" ו/או תעודות משלוח ממחלקת רכש ומלאי של הקופה; וכן במחירונים מעודכנים של אותן מעבדות לפי התקופות הרלוונטיות.
בהחלטה שניתנה ביום 15.3.12 על ידי כב' השופט יצחק לובוצקי, נענתה בקשתו באופן חלקי. נקבע, שמאחר שחוזה העבודה נוקט בלשון "הוצאות מעבדה מראש" הרי שעל פניו אין המדובר בהוצאות מעבדה בפועל, ועל כן אין לחייב את הקופה בהמצאת חשבוניות מרובות המתייחסות לתקופה ארוכה. בית הדין הורה לקופה להמציא לידי התובע מחירונים של הוצאות המעבדה הנוגעות לתקופה שבמחלוקת, המתייחסים למעבדות שסיפקו את המוצרים לקופה, וכן את הבסיס לקביעת מחירונים אלה בלבד. בהתאם, הקופה העבירה לידי התובע הסכמים עם המעבדות רוזנטל, שן אביב ו-MDL, בצירוף מחירונים. הובהר שהסכמים אלה נחתמו ב-2011, לאחר הגשת התביעה, ושקודם למועד זה לא היו לקופה הסכמים חתומים עם המעבדות. מכל מקום, אין מחלוקת שניתן להכריע במחלוקות בתיק זה על יסוד מחירונים אלה, שכן כפי שהקופה עצמה הודתה "אלו אותם מחירונים מזה שנים" (נ' א' לתגובתה להודעת התובע על הגשת כתב תביעה מתוקן).
ביום 1.7.12 הוגש כתב תביעה מתוקן, שבו כימת התובע את תביעתו להפרשי שכר והעמידה על סך 115,877.23 ש"ח. בנוסף לרכיב תביעה זו, התובע כלל בכתב התביעה המתוקן את רכיבי התביעה הבאים: שכר מינימום עבור נובמבר 2008; פיצויי הלנת שכר; דמי חגים; חופשה; פיצוי עונשי בגין הפרת חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958; פיצוי בגין הפרת סעיף 28א לחוק הגנת השכר; וסעדים הצהרתיים שונים.
בתיק התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, ודיון הוכחות שבו העיד התובע עצמו, ומטעם הקופה העידו ד"ר יצחק ליבנה, רופא השיניים הראשי של הקופה, והגב' קטי ליפקא, מנהלת מחלקת השכר.
דיון והכרעה
אופן חישוב שכר העבודה
המחלוקת המרכזית בתיק זה הינה בדבר אופן חישוב שכר התובע. התובע טוען שהקופה נוהגת להפחית באופן חד צדדי, בחוסר תום לב ובקביעות, את השכר המגיע לו לפי חוזה העבודה. זאת, בשני אופנים: האחד, ניכוי הוצאות מעבדה בסך הגבוה מההוצאות בהן הקופה נושאת בפועל; והשני, "הקדמת" ניכוי קרן מרפאה בשיעור של 12% מהתקבולים החודשיים של הקופה, לפני קיזוז הוצאות מעבדה, באופן המקטין בפועל את יתרת התקבולים מהם נגזר שכרו.
הניכוי הנוגע ל"הוצאות מעבדה מראש"
התובע טען שעל הקופה לנכות מהפדיון החודשי המתקבל אצלה – בעד הטיפולים שהוא עורך – הוצאות מעבדה בפועל בלבד. זאת, לפי התשלומים שגובות המעבדות בפועל, ולפי המחירונים שנקבעו בינן לקופה. לטענתו, על הקופה להשיב לו את הפרשי השכר הנובעים מניכוי הוצאות מעבדה שמעבר לכך. לטענתו, הקופה "ניפחה" את רכיב החזר "הוצאות מעבדה בפועל" שלא כדין ובסתר, דהיינו מבלי שמעולם הוסבר לו או הודע לו על קיומו של פער בין "הוצאות מעבדה בפועל" המנוכות משכרו ובין עלויות המעבדה בפועל.
הקופה טענה שיש לראות בתובע כמי שזנח טענותיו בעניין זה בסיכומיו, ומכל מקום כמי שלא עמד כראוי על תביעתו זו. עוד היא טוענת לקיומו של מעשה בית דין בעניין זה, מכוח החלטת כב' השופט יצחק לובוצקי מיום 15.3.12, במסגרת הליך גילוי המסמכים בתיק זה. לשיטתה, בהחלטה זו נקבע שהחיובים בפועל של הקופה בגין הוצאות מעבדה אינם רלוונטיים לצורך חישוב השכר על פי חוזה העבודה. לגופו של עניין, הקופה הבהירה בסיכומיה שהיא מנכה הוצאות מעבדה מראש, שכן התמורה המגיעה לרופא בעד תכניות טיפולים שנקבעו עבורו מועברת אליו במועד תחילתן, ואף לפני כן, ולא בסיומן. עוד הוסיפה הקופה ש"הוצאות המעבדה" כוללות תקורה הנגבית כ"עמלה" מהרופא. הקופה הסבירה שהיא מבצעת ניכוי הוצאות מעבדה מראש ולא בפועל מטעמים שונים ולגיטימיים, ובכלל זה מניעת גבייה נוספת בשל טיפולי שיניים חוזרים; הוצאות נוספות הכוללות תרופות, טכנולוגיות וכיוב' שאינן באות לידי ביטוי במחירוני המעבדות ועל הקופה לשלמן בנפרד; עלייה בלתי צפויה במחירי החומרים במהלך ביצוע תוכנית הטיפולים; ויצירת מחירון אחיד בין המרפאות. הקופה הדגישה שהפער הקיים בין מחירון הטיפולים על פיו נקבע שכר הרופא ובין הוצאות המרפאה בעין הוא פער לרעת הקופה, פער שמטרתו למנוע חיובים עתידיים, כשמטרת ניכוי הוצאות המעבדה מראש היא כיסוי מלא של הוצאות נוכחיות ועתידיות.
נקדים ונציין כבר עתה, שלאחר שבחנו היטב את טיעוניהם של הצדדים וחומר הראיות שהוצג בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי הדין עם התובע, דהיינו שיש לקבל את טענתו לפיה יש לכלול בגדרי הניכוי המכונה בחוזה העבודה "החזר הוצאות מראש", רק החזר הוצאות מעבדה על פי מחירוני המעבדות עמן עובדות המרפאות שבהן מועסק התובע בלבד. הטעמים למסקנתנו זו יובאו להלן.
חוזה העבודה שבין הצדדים קובע בסעיף 11(א) שכותרתו "התשלום לרופא" כי שכרו של התובע ייגזר מתקבולי הקופה בעד טיפוליו של הרופא בחודש מסוים, מהן יקוזזו "הוצאות מעבדה מראש", וזו לשון החוזה: