מרדכי ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

השופט ע' פוגלמן:

1. העותר, מרדכי ואנונו, הורשע בעבר בעבירות נגד ביטחון המדינה בגין מסירת מידע סודי בקשר לפעילות הקריה למחקר גרעיני. בעקבות הרשעתו, ריצה העותר עונש מאסר בן 18 שנים, וממועד שחרורו בשנת 2004, הוטלו עליו מגבלות שונות נוכח חשש ממשי שבלא המגבלות יפורסם מידע סודי שהעותר מחזיק, ושפרסומו יגרום נזק כבד ובלתי הפיך לביטחון המדינה (להלן: המגבלות). המגבלות שהוטלו על העותר עמדו לביקורתו השיפוטית של בית משפט זה בהליכים שונים, וביניהם: בג"ץ 5113/15 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (6.4.2017) (להלן: בג"ץ 5113/15); בג"ץ 4949/14 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (25.1.2015) (להלן: בג"ץ 4949/14); בג"ץ 3603/14 ואנונו נ' היועץ המשפטי לממשלה (16.6.2014); בג"ץ 6767/10 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (13.10.2010); בג"ץ 6565/08 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (6.7.2009); בג"ץ 4624/06 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (21.11.2006); בג"ץ 6358/05 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף (12.1.2006); ובג"ץ 5211/04 ואנונו נ' אלוף פיקוד העורף, פ"ד נח(6) 644 (2004). כדי שלא להאריך שלא לצורך בפרשה ששבה וחוזרת לשולחנו של בית משפט זה מעת לעת, נשוב ונפנה להכרעות הקודמות שניתנו בעניינו של העותר, שהאחרונה שבהן ניתנה בחודש אפריל האחרון (במסגרת בג"ץ 5113/15). העתירה הנוכחית מופנית כלפי שלוש מגבלות דומות לאלו שהוטלו על העותר בעבר, ושעניינן נבחן בבית משפט זה כאמור; ושנקבעו בהתבסס על התשתית העובדתית בלבושה המעודכן, המצויה לפני הרשויות המוסמכות:

ראשית, ביום 22.5.2017 החליט שר הפנים, הוא המשיב 3 – לאחר ששקל טיעונים בכתב מטעם העותר – להאריך את האיסור על יציאת העותר לחוץ לארץ עד ליום 31.5.2018; זאת מתוקף סמכותו לפי תקנה 6 לתקנות-שעת-חירום (יציאה לחוץ לארץ), התש"ח-1948.

שנית, ביום 25.5.2017 החליט המשיב 4, מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון, לאחר שניתנה לעותר זכות טיעון בכתב, להאריך את האיסור על כניסתו של העותר לאזור יהודה והשומרון עד ליום 31.5.2018. זאת, מתוקף הוראות הצו בדבר שטחים סגורים (אזור הגדה המערבית) (מס' 34), התשכ"ז-1967 והיתר כניסה כללי (מס' 5) (תושבים ישראליים ותושבי חוץ) (יהודה והשומרון), התש"ל-1970.

שלישית, ביום 25.5.2017 החליט המשיב 2, מפקד פיקוד העורף – לאחר שימוע בכתב – להאריך את צו הצמצום וההשגחה נגד העותר עד ליום 31.5.2018, בהתאם לתקנה 6(2) ולתקנות 110-108 לתקנות ההגנה (שעת-חירום), 1945. בצו האמור, הוטלו על העותר, בתמציתם של דברים, המגבלות הבאות: חיוב להודיע 48 שעות מראש על החלפת מקום מגורים; איסור להימצא ללא אישור בטווח של חצי קילומטר ממעברי גבול שונים; איסור להיכנס ללא אישור מראש לנציגויות דיפלומטיות זרות; איסור על קיום קשר עם אזרחים או תושבים זרים, לרבות באמצעות המרשתת, ללא אישור מראש, אלא אם מדובר בשיחה חד פעמית מזדמנת בסייגים הנקובים בצו ואיסור למסור מידע מסווג שהגיע לידיעת העותר מתוקף עבודתו בקריה למחקר גרעיני או מכל מקור אחר או בכל דרך אחרת.

2. בעתירה זו, בדומה להליכים קודמים בעניינו של העותר שעליהם עמדנו לעיל, טוען האחרון כי הימשכות המגבלות על חירותו מאז שוחרר ממאסר אינה מידתית ואינה מאפשרת לו לנהל אורח חיים תקין, בפרט בהתחשב בכך שנמנע ממנו להיפגש עם בני משפחת בת זוגו, שהיא אזרחית נורווגיה, ושם מתגוררת משפחתה. לדברי העותר, נוכח חלוף הזמן ונוכח העובדה שהמידע שפורסם ביחס ליכולותיה הגרעיניות של מדינת ישראל מאז שחרורו ממאסר עולה לאין ערוך על זה המצוי ברשותו – מצטמצמת המסוכנות הנשקפת ממנו.

3. המדינה טוענת כי העותר הפר לפני כ-7 חודשים את הוראת ההשגחה שחייבו אותו למסור הודעה למפקד תחנת המשטרה הסמוכה למקום מגוריו 48 שעות לפני שהוא עובר מקום מגורים; וכי לפי מידע המצוי בידי גורמי הביטחון, העותר הפר לכאורה מגבלות נוספות בצו הצמצום וההשגחה שהוטל עליו. לגוף העניין, שבה המדינה ועומדת על עוצמת הסיכון הנשקף לביטחון המדינה במקרה שהעותר יגלה את המידע שאותו הוא אוצר. זאת, בשים לב לכוונתו המוצהרת של האחרון לחשוף את המידע אם הדבר יתאפשר; ובהתחשב בעובדה שהעותר ממשיך להפר את המגבלות המוטלות עליו. נוכח האמור, סבורה המדינה כי יש להמשיך את הפיקוח על העותר במתכונתו הנוכחית.

           בדיון שנערך לפנינו, שמענו את טיעוני באי כוח הצדדים, ואף את טיעוני העותר עצמו; ועיינו בהסכמה במעמד צד אחד בחומר החסוי שהציגה לנו המדינה בתמיכה לטיעוניה.