החלטה
בתיק זה מינה ביה"ד, לבקשתם המוסכמת של ב"כ הצדדים, מומחה לבחינת הקשר הסיבתי בין ליקוי שמיעה ממנו סובל התובע באוזן ימין לבין תנאי עבודתו בחשיפה לרעש מזיק.
למומחה הופנו השאלות הרלבנטיות בשים לב להוראות סעיף 84א(א) לחוק.
בחוות דעתו קבע המומחה, כי כושר שמיעתו של התובע, באוזן ימין, פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות אולם בד בבד הוסיף וקבע, כי אין מדובר בליקוי שמיעה שהוא אופייני לחשיפה לרעש מזיק וכי אין הוא נובע הימנו. הנימוקים לקביעתו זאת: הליקוי הוא מעורב - כולל מרכיב הולכתי בעוד שליקוי מושרה רעש הינו תמיד תחושתי-עצבי, הליקוי הוא בלתי סימטרי אשר אינו אופייני לליקוי שמקורו בחשיפה לרעש, מדובר בליקוי כבד שאף הוא נדיר מפגיעה מרעש, צורות העקומה בבדיקות השמיעה אינן אופייניות לפגיעה כתוצאה מחשיפה לרעש.
בהתייחס לעובדה כי הליקוי בלתי סימטרי ציין המומחה, כי ליקוי כאמור מעורר חשד לגידול בעצב השמע או במוח וכי אכן מסיבה זו הופנה התובע עוד ב 1/03 לבדיקת CT מוח.
לבקשת התובע הופנתה למומחה שאלת הבהרה בהתייחס לנפקותה של בדיקת CT מוח הנ"ל. המומחה נשאל, האם ממצאי הבדיקה מצביעים על מחלה באוזניים והאם יש שינוי בחוות דעתו לאחר ההתייחסות לבדיקה הנ"ל ולאורה.
בתשובתו הבהיר המומחה, כי ממצאי הבדיקה אינם מצביעים על גידול בעצב השמע או במסלולי השמע במוח אולם הדגיש, כי אין בה כדי לשלול גידול כזה, שכן לצורך שלילה מוחלטת של גידול מסוג שוואנומה אקוסטית מומלץ על ביצוע בדיקת MRI. עוד ציין, כי ממצאי בדיקת ה CT גם שוללים תהליך דלקתי כרוני באוזניים, אולם אין בבדיקה מסוג זה כדי לשלול הידבקויות בעצמות השמע, הפרעה בעבר לאספקת הדם לאוזן , אירוע של חירשות פתאומית בעבר , או תהליך דלקתי בעבר, שאף הוא יכול היה לגרום לנזק השמיעתי בעבר.
המומחה חזר ועמד על כך, כי בכל מקרה , כדי שליקוי שמיעה יוכר כפגיעה מרעש עליו לעמוד בקריטריונים כמפורט בחוות דעתו ואלה אינם מתקיימים בעניינו של התובע. משכך, אין שינוי במסקנתו כי ליקוי השמיעה מימין אינו נובע מתנאי עבודתו של התובע ברעש.
בבקשתו דנן מבקש ב"כ התובע לאפשר לתובע לבצע בדיקת MRI ולהעביר ממצאיה למומחה מטעם ביה"ד מן הנימוק, כי "לבדיקה חשיבות עליונה ו/או כי יש בה כדי להאיר על עובדות שבדיקת CT אינה יכולה לתת מענה חד משמעי ולמנוע כל ספק ביחס לעובדות/ ראיות/ עניינים שלא ניתן לגלותם בבדיקת CT".
ב"כ המל"ל מתנגדת לבקשה מן הנימוק, כי בנסיבות תיק זה , נוכח קביעות המומחה, אין בבדיקה כדי לבסס קשר סיבתי בין ליקוי השמיעה לתנאי העבודה ברעש. ב"כ המל"ל הוסיפה, כי המומחה אינו חייב להוכיח אילו הם הגורמים לליקוי ממנו סובל התובע.
בבחינת מכלול נסיבות העניין הגעתי למסקנה, כי דין הבקשה – להדחות.
חוות הדעת היא ברורה, חד משמעית , לא נותר כל ספק באשר לשלילת כל קשר סיבתי בין חשיפתו של התובע לרעש בעבודתו לבין הליקוי באוזנו הימנית. ממילא אין , אפוא, כל רלבנטיות לממצאי בדיקת MRI וזו מיותרת לחלוטין בנסיבות.
כל שהבהיר המומחה, כי בדיקת MRI יש בה כדי לשלול באופן מוחלט קיומו של גידול, לגבי קיומו מתעורר חשד בשים לב לאי הסימטריות הקיצונית בכושר שמיעתו של התובע באוזניו. דא עקא, שאין בקיומו של ממצא כאמור או בהיעדרו כדי לשנות איזו מקביעותיו של המומחה בדבר היעדר כל קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע בחשיפה לרעש לליקוי באוזנו, משמדובר בליקוי שאינו אופייני לחשיפה לרעש – כך מן הנימוקים כמפורט באריכות בחוות הדעת (ראה לעיל).
במילים אחרות, אף אם תיערך הבדיקה המבוקשת וממצאיה ישללו קיומו של גידול מסוג שוואנומה אקוסטית, לא יהא בכך כדי להעיד על קיומו של קשר סיבתי בין העבודה בחשיפה לרעש לליקוי ולבססו.
משכך , לא זו בלבד שאין בבדיקה הנ"ל כדי להבהיר את חוות הדעת, אלא שאין בה כדי לשנות איזו מקביעותיו של המומחה , שהן בלבד רלבנטיות להליך דנן.
בנוסף, מקובלת עלי לחלוטין טענת ב"כ המל"ל, המבוססת על ההלכה הפסוקה, לפיה המומחה אינו נדרש כלל להבהיר מהו המקור לליקוי ממנו סובל התובע. אין זה תפקידו ולא לשם כך מונה כמומחה בתיק זה. משמדובר בתביעה להכיר בליקוי שמיעה כפגיעה בעבודה, די בכך כי נשלל חד משמעית, באופן מנומק ומפורט, הקשר הסיבתי הרפואי בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי .
בטרם סיום אוסיף ולו בבחינת למעלה מן הצריך, כי המומחה אף לא מצא לנכון להפנות את התובע מיוזמתו לבדיקה כאמור ונימוק זה לכשעצמו מהווה תימוכין לכך כי מדובר בבדיקה מיותרת בנסיבות דנן, משחזקה על המומחה כי היה עושה כן לו סבר שיש בכך משום חשיבות/צורך למתן מענה לשאלות עליהן התבקש להשיב לצורך בחינת קיומו/היעדרו של הקשר הסיבתי.
הנה כי כן, אין כל חשיבות לבדיקה המבוקשת לצרכיו של הליך זה , שעניינו – בחינת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודתו של התובע לליקוי באוזנו הימנית, אין בה כדי לקדם את העניין, אין הבדיקה דרושה להבהרת חוות הדעת ולא נותר אלא לדחות את הבקשה.
בשלב זה הנני מורה לב"כ הצדדים להגיש סיכומים קצרים בכתב, בהיקף שלא יעלה על 1.5 עמודים , לכל היותר, לכל צד, כשהם מודפסים במרווח של 1.5 ותוך הותרת שוליים סבירים.
ב"כ התובע יגיש סיכומיו תוך 15 ימים מהיום.