מקומון יפצה מקומון אחר בגין הוצאת לשון הרע

א.         עובדות

1.         התובעת, חברה המוציאה לאור של מקומון בשם גל שבע (להלן: "גל שבע"). האחרון מופץ מדי יום שישי בכ-15,000 עותקים בתחומי העיריות לוד ורמלה ומספר מושבים בסביבה.

2.         התובע מס' 2 (להלן: "קינן") משמש כמנכ"ל גל שבע וכעתונאי בו. התובע מס' 3 (להלן: "וקנין") משמש כעורכו של גל שבע וכמנהל השווק בו.

            התובע מס' 4 (להלן: "ספדי") כותב עצמאית בגל שבע ומשמש כפרשן לענייני ערבים וטרור בעיתונים הכתובים בשפה הרוסית.

3.         הנתבעת 2, חברה המוציאה לאור של מקומון בשם ששי בעיר (להלן: "ששי בעיר"). האחרון בדומה לגל שבע, מופץ באותו היקף ובאותו איזור גיאוגרפי.

4.         הנתבע עיתונאי ועורך המקומון  ששי בעיר (להלן: "דבשה"). הנתבעת מפעילה גם אתר אינטרנט הנושא את השם ששי בעיר.

5.         אין חולק כי ביום 7.7.06 פרסם דבשה בעיתונו על פני שני עמודי האמצע כתבה שנשאה את הכותרת "מי שיושב בבית זכוכית - עדיף לו שלא ישליך אבנים" (להלן: "הכתבה"). אין גם חולק כי לצידה השמאלי של אותה כתבה פורסמה תמונתו של קינן בגודל של ¼ עמוד.

6.         בתביעה שלפני עותרים התובעים לחייב את הנתבעים לשלם להם סך של 468,260 ש"ח כפיצויים על בסיס חוק איסור לשון הרע התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק").

ב.         הדיון

1.         התובעים טוענים כי:

א.         בכתבה שפורסמה ע"י הנתבעים יש משום לשון הרע כלפיהם כמשמעות המונח בחוק.

ב.         הכתבה הציגה את גל שבע כעתון מושחת אשר כל מעייניו אינטרסים כספיים.

ג.          הכתבה מציגה את וקנין וקינן כמי שעטם עט להשכיר כנגד כל מי שלא מוכן לפרסם מודעות בתשלום בעיתונם.

ד.         הכתבה הציגה את ספדי כעושה דברם ושלוחם של וקנין וקינן, אשר כל תפקידו במימוש חזונם האסטרטגי של האחרונים להכות ולהצליף במי שאינו נכנע לתכתיבם הכלכלי.

ה.         הנתבעים לא פנו אליהם קודם פרסומה של הכתבה ע"מ לקבל תגובתם. מכתב דרישה ששלח גל שבע לנתבעים לפרסם התנצלות לא נענה, לפיכך לא הייתה להם ברירה אלא לפנות להגנתו של ביהמ"ש.

ו.          הכתבה מופיעה עד עצם היום הזה באתר האינטרנט של ששי בעיר.

ז.          הכתבה מציגה אותם באור שלילי והכל ע"מ להשפילם, לפגוע בשמם הטוב וע"מ לחסלם מן הבחינה הכלכלית.

2.         הנתבעים טוענים כי:

א.         אין בכתבה בכללותה או בפרטים המרכיבים משום לשון הרע כהגדרתו בחוק.