מעצר עד תום ההליכים לנאשמים בפרשת התפרצות מתוחכמת

א. העובדות הצריכות לעניין וטענות הצדדים

1.    בפני בקשת המבקשת להורות על הארכת מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים נגדם בת"פ 14713-07-13 (להלן: "התיק העיקרי").

2.         בכתב האישום בתיק העיקרי נטען, כדלקמן:

2.1  באישום מס' 1 נטען כי ביום 25.6.13, בשעות לפנה"צ, התפרצו המשיבים בצוותא לביתו של המתלונן, ס' ו', ברח' ****** ב******. התפרצות זו תוכננה להתבצע ע"י שני המשיבים באופן שהמשיב מס' 1 ינצל את היכרותו המוקדמת עם המתלונן ויפתה אותו לקיים עמו פגישה מחוץ לביתו, ובאותה עת יחדור המשיב 2 לדירה לצורך גניבה. בין שני המשיבים התקיימו מספר שיחות טלפון מקדימות, החל ביום שקדם להתפרצות, וכן בשעות שקדמו לשעת ההתפרצות עצמה. בשיחות אלו תיאמו השניים, כך נטען בכתב האישום, את אופן ביצוע ההתפרצות ואת התזמון שלה.

2.2  בפגישתו עם המתלונן עשה המשיב 1 מאמצים להשהות את שובו של זה לביתו, והכל על מנת לאפשר למשיב 2 לחדור לבית המתלונן לצורך גניבה ולהשלים את מטרת הגניבה. המשיב 2, כך נטען בכתב האישום, נכנס אל דירת המתלונן באמצעות חיתוך סורגי החלון בחדר השירותים, שם חיטט בחפציו של המתלונן, תוך שהוא יוצר הרס ואי סדר. משהתברר כי המתלונן נמצא בדרכו חזרה לביתו, הודיע על כך המשיב 1 לחברו, וזה מיהר לצאת מן הדירה. שוטרים אשר ביצעו מעקב אחר השניים, עצרו אותם, בסמוך ממש למקום ההתפרצות. המשיב 2 ניסה להימלט מהמקום ואף התנגד למעצר ואולם הוא  נעצר לבסוף עם המשיב 1. בסמוך לדירה נמצאו כלי פריצה.

כתב האישום בתיק העיקרי מייחס למשיב 1 עבירות של התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, תשל"ו - 1977 (להלן : "חוק העונשין"), וקשירת קשר לעשות פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין. כתב האישום הנ"ל מייחס למשיב 2 עבירות  של התפרצות למגורים בכוונה לבצע עבירה, עבירה לפי סעיף 406ב' לחוק העונשין, קשירת קשר לעשיית פשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק הנ"ל, החזקת מכשירי פריצה, עבירה לפי סעיף 409 לחוק העונשין, והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק.

2.3  באישום מס' 2 מואשם המשיב 1 בלבד, ולפיו, ביום 22/6/13, בשעות הערב, כניסה לבנין מספר 311/12 ברחוב מעלה הבנים במעלות, הוא מכר לאדם אחר, א' ש', סם מסוכן מסוג חשיש במשקל בלתי ידוע, בתמורה למחיקת חוב כספי, שחב כלפי שלייפר, בגובה שאינו ידוע.

3.           בטיעוניו לפני, ביקש בא כוח המבקשת להורות על מעצר שני המשיבים עד תום ההליכים נגדם וטען כי בתיק קיימות "ראיות לכאורה" להוכחת אשמתם לעניין האישום מס' 1, ראיות המבוססות על זיהוי קולי של שיחות טלפון והודעות SMSשקיימו המשיבים בינם לבין עצמם ועם אחרים, שמקורם בחקירה סמויה והאזנת סתר כנגד משיב 1, על תוכנן של שיחות והודעות אלה, על צילומים שתיעד איש משטרה את הפגישה שהתקיימה בין המשיב 1 והמתלונן וכן על הימצאות של כלי הפריצה בסמיכות מקום. כמו כן, טען כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס אשמתו של המשיב 1 בקשר עם אישום מס' 2, ואף זאת על בסיס האזנת סתר ותוכנן של השיחות וההודעות שנקלטו בה, וכן על בסיס עדותו של מי שקנה מהמשיב 1 את סם החשיש, העד א. שלייפר, אשר עדותו תואמת לחלוטין לתוכן השיחות שנקלטו בעת האזנת הסתר, שיחות בהן זיהה שלייפר הנ"ל את קולו של המשיב 1 כמי שביצע עמו את עסקת מכר הסם.

4.           הוסיף בא כוח המבקשת וטען כי לבד מן העבירות עצמן המקימות עילת מעצר, קיימת ועומדת אף עילת המסוכנות, וזאת בשל 21 הרשעות קודמות ב- 88 תיקי חקירה שונים, אותם צבר המשיב 2, אשר עניינן עבירות רכוש, סמים, אלימות, הפרת הוראה חוקית, בריחה ממשמורת חוקית, עבירות כנגד שוטרים, עבירות מרמה ועבירות נשק. עוד ציין בא כוח המבקשת כי לחובת המשיב 2 תלוי ועומד תנאי בר הפעלה בן 18 חודשים בגין עבירות רכוש. בא כוח המבקשת התנגד לחלופת המעצר בטענו כי תנאי לכך הוא מתן אמון בסיסי וראשוני במשיב, תנאי שלא יכול להתקיים  לטענתו במקרה זה, בין היתר, על רקע בריחה ממשמורת חוקית בעברו.

5.           בא כוח המשיב 1 הסכים כי קיימות ראיות לכאורה בנוגע לאישום מס' 2, אך סייג זאת באומרו כי ככל הנראה מדובר באספקת הסם ולא בסחר בו. בכל מקרה לטענתו, מדובר בכמות קטנה, כך שגם אם קמה עילת מעצר, עדיין מצדיק אישום זה שחרורו לחלופת מעצר. לעומת זאת בקשר לאישום מס' 1, חולק בא כוח המשיב 1 על טענת בא כוחה של המבקשת. הוא מסכים אמנם כי המשיב 1 והמתלונן נפגשו זה עם זה, ואולם לטענתו אין ראיה ישירה לכך שהמשיב 2 היה בתוך דירת המתלונן ואף אין ראיות המעידות בקשר בין שני המשיבים, זה עם זה. עוד טען בא כוח המשיב 1 כי אין קיימת שום ראיה לזיהוי קולותיהם של מי מהמשיבים, באשר לא הוצגה כל עדות ואף לא חוות דעת, שיש בהן כדי להעיד, ולו לכאורה, על היכרות עם קולם של מי מהמשיבים, או של שניהם, ועל הזיהוי שלהם.

6.           בא כוח המבקשת התייחס בטיעוניו להעדר עדות או חוות דעת של מי שמכיר את קולם של המשיבים, וטען כי אין בהעדר עדות או חוות דעת כזו כדי להפחית מעוצמת הראיות הקיימות. לטענתו נחקרים אחרים, שרכשו מן המשיב 1 סמים בכמה הזדמנויות אישרו קיומן של שיחות עם המשיב 1, ואחד מהם אף זיהה במפורש את קולו של משיב זה, לאחר שהושמעה לו הקלטת השיחה שלו עמו. עוד לדבריו קיימות הוכחות לקולו של המשיב 1 בדבריו של זה, במהלך שיחות אחדות להן האזינה המשטרה, למשל באלה בהן הוא זוהה על ידי מי ששוחח עמו, או הזדהה בעצמו בשמו.

7.           בא כוח המשיב 1 טען כי אף אם קיימות ראיות לכאורה, הן בעלות משקל נמוך ובהעדר ראיה ישירה - יש לשחרר את המשיב 1 לחלופת מעצר, גם בהתחשב בכך שהמדובר בעבירת רכוש בודדת ובכך שלא נגרם כל נזק, לטענתו, למתלונן. חלופת המעצר המוצעת על ידו כללה מעצר בית מלא בבית אמו של משיב 1 בפיקוחה ובפיקוח אחיו. עוד ביקש להורות על הגשת תסקיר מעצר.

8.           בא כוח משיב 2 טען אף הוא, כי לא הוצגה שום ראיה ישירה הקושרת את המשיב 2 למעשים המיוחסים לו. לדבריו, לא ניתן כלל להיכנס לדירת המתלונן מן המקום בו מייחסת המבקשת כניסה כזו למשיב 2, וכן הוא טען כי לא נמצא על גופו כלי הפריצה. עוד לטענתו, אין אפשרות לקשור את המשיב 2 לשיחות הטלפון עם המשיב 1 ולזהותו כמי שנמצא בצד השני של קו הטלפון, בשיחות עם משיב 1. עוד טען בא כוח משיב 2 כי המשיב 2 שמר על זכות השתיקה היות והוכה על ידי האנשים שחקרו אותו. אין כל ראיה פורנזית שקושרת את המשיב מס' 2 ולכן אין צורך בהשארת המשיב 2 תחת סורג ובריח והם יסכימו לכל חלופה אותה יציע בית המשפט לרבות חלופה מרוחקת תחת אזוק אלקטרוני וערבויות מתאימות.

9.           עיינתי ובחנתי את שני הקלסרים עבי הכרס של תיק החקירה ולמדתי כל פרט ופרט. שני התיקים כוללים: האחד - תמלול שיחות שהוקלטו מעמדת ההאזנה, הודעות SMS, כפי שנקלטו בעמדת ההאזנה, דו"חות תקשורת ודו"חות פריקת המידע מכרטיסי ה SIM- . השני - עדויות, הודעות, מסמכים וראיות נוספות.

לאחר שעשיתי כאמור, אני קובעת כי לענין השלב הראשון במסגרת הבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיבים, קיימות ראיות לכאורה נגדם, אשר להם פוטנציאל להביא להרשעתו של כל אחד מהם בסופו של דיון ההוכחות בתיק העיקרי (ראה בש"פ 8087/95 זאדא נ' מ"י).

הנני מתכבדת לפרט ולנמק דעתי זו כדלקמן:

ב) הראיות לכאורה -

סקירת הפסיקה:

 דיותן ועוצמתן של ה"ראיות לכאורה" הנדרשות בהתאם לסעיף 21 (ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים)-לצורך מעצר נאשם עד תום ההליכים, סוכמו באופן יפה ונרחב בבש"פ 5582/12 זלמן שלמה ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ניתן ביום 24.9.12):