1. זהו ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (כב' השופט ג. נויטל) אשר דחה ערר שהוגש על-ידי המדינה, ואישר תנאי שחרור של המשיבים כפי שנקבעו בהחלטת בית משפט השלום בנתניה (כב' השופטת טלמור). שלושת המשיבים שוחררו למעצר בית בתנאים שונים.
2. נגד המשיבים ונאשם נוסף הוגש כתב אישום המייחס להם סדרת עבירות ובהן סחיטה באיומים, תקיפה בנסיבות מחמירות, קשירת קשר לביצוע פשע, כליאת שווא; הפרת הוראה חוקית, והחזקת סם לצריכה עצמית. מיוחס להם כי על רקע סכסוך כספי, סחטו את המתלונן, איימו על חייו וחיי קרוביו, ותקפו אותו בנסיבות מחמירות. משיבים 2 ו-3 הואשמו גם בקשירת קשר לפשע, כליאת שווא וסחיטה בכוח; משיב 1 הואשם גם בהפרת הוראה חוקית ובהחזקת סם לצריכה עצמית.
3. בהחלטתו, קבע בית משפט השלום כי מתקיימות ראיות לכאורה לגבי שלושת המשיבים, והוזמנו תסקירי מעצר לגביהם. התסקירים הצביעו כולם על מסוכנות המשיבים, ושללו חלופות מעצר שהוצעו לבחינה. חרף זאת, בית משפט השלום הורה על שחרורם של המשיבים לחלופות מעצר, תוך שהוא דוחה את המלצות שירות המבחן.
4. המדינה עררה לבית המשפט המחוזי על שחרורם של המשיבים ועררה נדחה. ביחס למשיב 3 בית המשפט קבע כי ישנה חולשה ראייתית מסוימת באישום המיוחס לו, הנוגע לשימוש בסכין כלפי המתלונן. אולם שאר הטענות בענין הראיות נדחו, ובית המשפט אישר את קיומן של ראיות לכאורה בעניינם של כל המשיבים ביחס לעיקרי האישומים המיוחסים להם. בית המשפט המחוזי היה ער לעמדת שירות המבחן שלא ראה להמליץ על שחרור המשיבים בחלופה, אך חרף זאת, במכלול הנסיבות, מצא כי יש מקום לשחררם בתנאים שנקבעו.
5. בעררה לבית משפט זה טוענת המדינה כי בהחלטות בתי המשפט קמא לא ניתן משקל מספיק למסוכנות המשיבים, כעולה מהמעשים המיוחסים להם. לדבריה, הם הטילו את אימתם על המתלונן, היכו אותו, איימו עליו ברצח, וכן באיומי אקדח במטרה לסחוט אותו ולהניעו להעביר אליהם סכומי כסף. פעולות הסחטנות שלהם כלפיו אף הועילו, כאשר המתלונן, באימתו מהם, ניסה לגייס כספים כדי להעבירם למשיבים.
למשיבים עבר פלילי, והם אף ריצו עונשי מאסר. למשיב 1 - שש הרשעות קודמות בעבירות תקיפה, הפרת הוראה חוקית, סחיטה באיומים, החזקת סמים לצריכה עצמית, ועוד. הוא ריצה עונש מאסר קודם. הוא ביצע את העבירות נשוא ערר זה כשהיה במעצר בית בתיק קודם. למשיב 2 - שלוש הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות אלימות ועבירות רכב, והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל; למשיב 3 - שלוש הרשעות קודמות, בין היתר, בעבירות אלימות ועבירות רכב, והוא ריצה בעבר עונשי מאסר בפועל, ותלוי נגדו מאסר על תנאי בר-הפעלה.
לעמדת המדינה, המשקל המצטבר של חומרת העבירות בתיק זה, על רקע עברם הפלילי של המשיבים, מחייב את השארתם במעצר, תוצאה המוצאת חיזוק ברור בתסקירי שירות המבחן.
יש להוסיף, כי המתלונן עצמו מעורב בפלילים, והוא עצור בפרשה אחרת עד תום ההליכים.
6. ב"כ המשיבים טענו כי אין מקום להתערב בקביעתן של שתי ערכאות קודמות, אשר נתנו דעתן למכלול הנסיבות וקבעו כי ניתן לשחרר את המשיבים לחלופות מעצר בתנאים שונים לאחר שבחנו את החלופות, אחת לאחת. לטענתם, שותף אחר בפרשה שוחרר אף הוא מן המעצר, והמדינה כלל לא עררה על שחרורו. הם הוסיפו, כי בתי המשפט קמא התחשבו, ובצדק, בכך שהמתלונן עצמו מעורב בפלילים, וראו בפרשה זו משום סכסוך פנימי בתוך חבורה, על רקע התחשבנות פנימית בין חבריה. הם הוסיפו כי בהיות המתלונן עצור בעצמו בגין פרשה אחרת, מסוכנות המשיבים, המתמקדת בו, נחלשת באופן משמעותי.
7. ב"כ המדינה הסביר כי השותף הנוסף בפרשה ששוחרר לחלופת מעצר הינו חסר עבר פלילי לחלוטין, וניתנה המלצה חיובית של שירות המבחן לגבי אפשרות החלת חלופת מעצר בעניינו. נתונים אלה מסבירים את השוני המתבקש בינו לבין המשיבים, ואין להקיש מעניינו לעניינם.
8. נתתי דעתי לטעמי הערר ולעמדות ב"כ ההגנה, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הערר להתקבל.
מדובר בנאשמים המואשמים באישומים חמורים המיוחסים להם בצוותא, ועיקרם במעשי סחיטה אלימים כלפי המתלונן, תוך שימוש באמצעי תקיפה שונים, באיומים ובאמצעי הפחדה; ולגבי משיבים 2 ו-3 גם קשירת קשר לפשע, כליאת שווא, וסחיטה בכוח. משיב 1 מואשם גם בהפרת הוראה חוקית בכך שהפר תנאי מעצר בית בהם היה מצוי, ובהחזקת סם לצריכה עצמית.
9. שירות המבחן הגיש תסקירים מפורטים בקשר למשיבים שלפנינו. הוא עמד על מסוכנותם הרבה, ובחן בקפידה חלופות מעצר שהוצעו. הוא מצא כי לא ניתן לבטוח בחלופות שהוצעו, ונמנע מלהמליץ על שחרורם בחלופה.
10. בנוסף לכל האמור, למשיבים עבר פלילי משמעותי, ומאחוריהם עונשי מאסר שריצו. יתר על כן, משיב 1 היה נתון במעצר בית בעת ביצוע העבירות, והורשע בעבר בהפרת הוראה חוקית, וכנגד משיב 3 היה תלוי מאסר על תנאי בר-הפעלה בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.
11. המשקל המצטבר של חומרת העבירות והמסוכנות הנילווית לעבירות סחיטה בכוח ובאלימות, ביחד עם עמדתו של שירות המבחן בדבר מסוכנותם של המשיבים והימנעותו מהמלצה על שחרורם בחלופה, ובמשולב עם עברם הפלילי ועונשי המאסר שריצו - כל אלה מובילים למסקנה כי לא ניתן לתת בהם אמון כי יכבדו את תנאי השחרור ולא יסכנו את שלום הציבור באם ישוחררו. בעניינם של משיבים 1 ו-3 מצטרפים תנאים נוספים להחמרה, המוסיפים משקל-יתר למסוכנות המשיבים לביטחון הציבור. מסוכנות זו אינה מצטמצמת למתלונן בלבד. זוהי מסוכנות כלפי הציבור, העשויה ללבוש צורות שונות. יתר על כן, ביצוע העבירות תוך הפרת הוראה חוקית (ביחס למשיב 1) או בזמן שתלוי מאסר על תנאי בר הפעלה (ביחס למשיב 3) מחזקים את ההתרשמות כי לא ניתן לבטוח במשיבים כי יקיימו תנאי שחרור באם תוחל לגביהם חלופת מעצר.
בתי המשפט קמא לא ייחסו, לטעמי, את המשקל המצטבר שהיה ראוי לייחס למכלול הנתונים הרלבנטיים, ולא הסיקו מהם את המסקנה המתבקשת, העולה מכלל הנסיבות, לפיה אין מקום בנסיבות הענין לשחרור המשיבים בחלופה משאין לתת אימון במשיבים כי יכבדו את תנאי השחרור ולא יחזרו לסורם. בתי המשפט קמא לא נתנו הסבר משכנע הכיצד ומדוע סטו מהמלצות הגורם המקצועי בשירות המבחן אשר נמנע מלהמליץ על שחרור המשיבים, בהיות גורם זה אמון על בחינת מסוכנות נאשמים, ועל גיבוש חוות דעת מקצועיות לענין זה, כמו גם לענין התאמת חלופות מעצר על סמך בחינת הנתונים והתבוננות מעמיקה בנסיבות כולן.
נראה לי כי במקרה זה לא נערכו האיזונים הראויים בשיקולי בתי המשפט קמא בין מסוכנות המשיבים לשלום הציבור לבין זכותם לחירות אישית, ולפיכך אין מנוס מהתערבות בהחלטותיהם.
12. למען הסר ספק אבהיר, כי העובדה שהמתלונן עצמו עצור בעבירות אחרות אינה מעלה ואינה מורידה כהוא זה ביחס לסוגיית מעצרם של המשיבים. יש להגן על החברה, ככלל, מפני מסוכנותם, ולהבטיח את ההליך השיפוטי מפני שיבוש, ולשם הגשמת תכליות אלה אין מנוס ממעצר המשיבים עד תום ההליכים, וכך אני מחליטה.
המשיבים ייעצרו, איפוא, עד תום ההליכים נגדם.