מעוז(אסיר) נ' שרות בתי הסוהר-מחלקת האסיר

פסק דין

העתירה

העותר המרצה מאסר עולם מבקש בעתירתו לאפשר לו להתראיין לכלי תקשורת, לאחר שבקשותיו שהופנו לגורמים הרלוונטיים בשירות בתי הסוהר נדחו.

לטענת העותר כל בקשותיו נדחו על הסף מבלי לקיים בהן דיון רציני, והמשיב שגה בשיקוליו בסירובו לאפשר לו להתראיין. לשיטת העותר, תיק הרצח בו הורשע הינו פרשה תקשורתית מפורסמת וצדדים רבים, לרבות עדי תביעה ואנשי פרקליטות התראיינו זה מכבר לטלוויזיה ולעיתונות.

העותר טוען כי ההחלטה פוגעת באיזון האינטרסים בין חופש הביטוי לאינטרסים אחרים, כי על פי הפסיקה דרושה סכנה קרובה לוודאות עקב קיום הראיון המבוקש, ומוסיף כי המשיב שוקד זמן רב על גיבוש מדיניות בנושא זה, ואיסור הראיונות על פי הוראת השעה הינו גורף וכוללני.

העותר מבקש כי יתאפשר לו לקיים ראיון פרונטאלי ולחילופין ראיון טלפוני, ומוסיף כי כחלק מתנאי מאסרו הוא רשאי לשוחח בטלפון ללא הגבלה אולם נמנע מלקיים ראיון טלפוני עקב המחלוקת בנושא זה.

טענות המשיב

לטענת המשיב פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] מטילה מגבלות על הקשר החיצוני שיכול לקיים אסיר, ושב"ס רשאי לבדוק ולפקח על הקשר החיצוני שמקיים האסיר ואף למנוע אותו ככל שיש בו כדי לפגוע בביטחון המדינה, בטחון הציבור, משמעת בבית הסוהר, או שיבוש הליכי חקירה ומשפט.

עוד נטען כי במאי אשתקד בוטלה פקודת הנציבות 04.42.01 "ראיונות אסירים לכלי תקשורת" אשר הסדירה את הסוגייה שבמחלוקת, וכיום קיימת הוראת שעה זמנית וזאת עד אשר תסתיים עבודת המטה לגיבוש מדיניות שב"ס בסוגייה, וכי היא נמצאת בשלביה הסופיים.

לגופו של ענין נטען כי הבקשה נבחנה ע"י מחלקת דוברות שב"ס, ונקבע כי מאחר וענינו של העותר תלוי ועומד בערעור בעליון, קיום ראיון עם כלי התקשורת, בשלב זה בטרם מוצו ההליכים המשפטיים עד תום, הינו אסור מכח עקרון "הסוביודיצה" הקבוע בסעיף 71 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב].

כן נטען כי במצב הנורמטיבי כיום, על פי הוראת השעה, אין מדובר במקרה חריג בו יש לאפשר ראיון עם כלי תקשורת, וכי ההחלטה התקבלה משיקולים עניניים וצרכי ביטחון. הטענה בדבר צרכי ביטחון הוסברה בכך שלגישת המשיב היעתרות לבקשה תהווה מדרון חלקלק לבקשות דומות אשר עלולות לשבש את הסדר והמשמעת בבית הסוהר.

עוד הוסיף המשיב כי אין להתערב בהחלטתו, שכן אין בית המשפט מחליף את שיקול דעתה של הרשות המוסמכת ונבחנת רק סבירות ההחלטה, אשר בעניינו של העותר הינה סבירה וראויה.

חופש הביטוי

לחופש הביטוי מעמד של עיקרון יסוד במשפט הישראלי. זוהי זכות יסוד הקשורה קשר הדוק לשיטה המשפטית בישראל, למשטר הדמוקרטי, ולחירויות הבסיסיות של הפרט. לחופש הביטוי היבט חברתי הקשור בהגנה על אינטרסים חברתיים המהותיים להליך הדמוקרטי, ולצד ההיבט החברתי, יש לחופש הביטוי היבט אישי ופרטי מובהק, והוא מגן על זכותו של כל אדם לבטא את עצמו, דעותיו, מחשבותיו ורצונותיו, בלשונו, על פי דרכו וללא מורא.

את חופש הביטוי האישי יש לראות לא רק ככלי למימוש הזכויות האמורות, אלא כחירות עצמאית, העומדת בפני עצמה, ואשר משמעותה זכותו של אדם לבטא עצמו כרצונו. זכות אשר מולה עומדת החובה שלא למנוע ממנו לממשה אלא אך ורק מכח סמכות מפורשת בדין, לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש.

מעמדו של חופש הביטוי, והמבחנים הישימים לאפשרות הפגיעה בו נקבעו בשורה ארוכה של פסקי דין, אשר הקו המשותף להם הוא מעמדה החשוב של זכות זו, הצורך לשמור עליה, וצמצום האפשרות לפגוע בה.

המבחן הישים לאפשרות פגיעה בחופש הביטוי הינו מבחן האפשרות הקרובה לוודאי לסכנה לשלום הציבור או לאינטרס חיוני של המדינה והציבור.

ראה בג"צ 73/53 חברת קול העם בע"מ נ' שר הפנים, פד' ז' 871.

"העקרון של חופש הביטוי הוא עקרון הקשור קשר אמיץ עם התהליך הדמוקרטי.

...