מעודד נ' סויסה ואח'

החלטה

1.ביום 22.10.09 הוריתי על מינויו של ד"ר יצחק קורן כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה להערכת נכותה של התובעת כתוצאה מפגיעתה בתאונה מיום 11.5.03 והטלתי עליה לשאת, בשלב זה, בשכר המומחה.

התובעת עותרת לעיון חוזר בהחלטה והשתת שכר המומחה על הנתבעות.

הנתבעות מתנגדות.

2.כאמור בע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כ"ח(2) 228, 234:

"בע"א 450/64 נקבע שבית המשפט, שנתן החלטת ביניים, רשאי לבטלה, אם התברר לו שבטעות יסודה. אין ספק שזכות זו תינתן גם לשופט, שדן בתובענה עצמה, אם יתברר לו שהחלטת הביניים שנתן שופט אחר בדיון מוקדם, בטעות יסודה.

עצם העובדה שעל החלטת ביניים הדוחה בקשה לדחיה על הסף (או למינוי מומחה כבענייננו – מ.ש.) אין ערעור בזכות אלא רק ברשות, מראה שהחלטה זו אינה סופית ואין היא יכולה לקבוע את גורל התביעה ואת גורלן של הטענות שיישמעו בה. ברור לכן כי השופט, שדן בתביעה העיקרית, רשאי תמיד להגיע למסקנה אחרת מהמסקנה אליה הגיע הוא, או שופט אחר, בהחלטת ביניים מסוג זה".

כאמור בע"א 184/77 שגיב ואח' נ' עו"ד וולוובסקי, פ"ד ל"ב(1) 265, 271:

"אולם גם אם היתה בהחלטה הראשונה הבעת דעה על טיבה וטבעה של הלכה משפטית ועל יישומן של העובדות אליה, הרי לא היה בכך כדי למנוע עיון ושקילה נוספים ע"י אותה הערכאה השיפוטית, כי מדובר בהחלטות הניתנות תוך כדי דיון, שטרם סוכם וטרם נסתיים (ראה ע"א 450/64 איזנר נ' פינקלשטיין בעמ' 657, 658), אך מובן הוא כי בית המשפט לא היה רשאי לבטל או לשנות את החלטתו לו היתה זו החלטה מסכמת, השמה קץ לדיון באותה ערכאה ולא החלטה שהיתה בגדר פתח דבר לבירורים נמשכים נוספים ותו לא, כפי שהיה הדבר במקרה דנן".

על הלכה זו חזר השופט שמגר (כתוארו אז) גם בע"א 342/79 בלסקי נ' אמריקן ישראל הולדינגס בע"מ, פ"ד ל"ה(2) 729, 734.

אין, איפוא, כל מניעה לשוב ולדון בבקשת התובעת, ללא מורך בהגשת בר"ע.

3.בהחלטתי מיום 30.10.07 הוריתי על מינויים של ד"ר הרינג כמומחית בתחום הנוירולוגיה ופרופ' אופיר בתחום א.א.ג. ששללו הוותרות נכות בתחומם וכן פרופ' קלדרון אשר העריך נכותה הצמיתה של התובעת בשיעור 2% בלבד.

4.בהחלטתי מיום 22.10.09 הוריתי כי התובעת תישא בשכר המומחה הרביעי שנתמנה: "בהעדר ממצאים אובייקטיביים ולאור דלות החומר אין הצדקה להשית שכר המומחה על הנתבעים ועל התובעת, בשלב זה ועד להחלטה אחרת, לשאת בשכר המומחה" (סע' 7 להחלטה).

5.בנימוקים דלעיל לא חל כל שינוי בנסיבות המצדיק שינוי בהחלטה ותלונותיה של התובעת על מצבה הרפואי הקשה נותרו, בשלב זה, חסרות עיגון רפואי. מאידך, הוכח כי מצבה הכלכלי של התובעת לא קל ועל מנת לא לחסום בפניה הדרך היחידה להוכחת נזקיה הנטענים, תשונה החלטתי הנ"ל באופן שבשלב זה ועד להחלטה אחרת ישאו שני הצדדים בהוצאות המומחה בחלקים שווים.

6.תשומת לב ד"ר קורן שלא להוציא חוות דעתו עד לקבלת מלוא שכרו.

ניתנה היום, כ"ד שבט תש"ע, 08 פברואר 2010, בהעדר הצדדים.