טור' מאיה בוגורודסקי נעצרה ביום 28 במאי 2008 בגין חשד לביצוע עברות של סירוב להיבדק לשם גילוי שימוש בסמים מסוכנים ובגין חשד לעברה של החזקת כלי המשמש לצריכת סמים מסוכנים, או להכנתם.
ביום 29 במאי 2008 הורתה כב' השופטת רס"ן טלי פריד על המשך החזקתה במעצר פתוח ביחידתה עד יום 1 ביוני 2008. באותה החלטה נקבע כי
על התביעה לעשות כל מאמץ לסיים את פעולות החקירה ולהגיש כתב אישום עד יום
1/6/2008. עוד הונחתה התביעה להצטייד במלוא החומר המודיעיני הגולמי, לשם בחינת טענות הסנגור ביחס אליו.
אתמול, ה-1 ביוני 2008, עתרה התביעה להמשיך להחזיק את החשודה במעצר פתוח לצורכי חקירה עד יום ג', 3/6/2008.
כבוד השופטת סא"ל מאיה הלר דחתה בקשה זו והורתה על שחרורה של החשודה מן המעצר. השחרור עוכב עד היום בשעה 16:00.
בהחלטתה ציינה השופטת הנכבדת קמא כי עניינה של החשודה הובא לפני שופט כבר ביום 23 במאי 2008, וכי באותה החלטה נקבע כי "לא קיימות עילות מעצר המצדיקות את מעצרה של החשודה". צוין כי החלטה זו התייחסה לחשדות בדבר החזקת סכין, שעליה שרידי סם, בארון ביחידה ולשני מעשי סירוב למסור דגימת שתן בניגוד להוראת צו קש"ב, אשר חייבה לעשות כן. השופטת הדגישה - התביעה לא ערערה על אותה החלטה; לדעתה, פעולות החקירה אשר פורטו בדו"ח החסוי, אינן מצדיקות בשלב זה את המשך המעצר הפתוח. היא הדגישה כי גם השופטת פריד בהחלטתה קבעה כי
לשם עריכת פעולות החקירה ניתן להורות על המשך המעצר הפתוח
עד יום 1/6/2008 בלבד. השופטת הלר המשיכה וציינה - "העובדה כי במשך היום ועד לדיון המעצר שבפניי לא הושלמו פעולות החקירה, אינן רובצות לפתחה של החשודה ואין היא צריכה להינזק מכך".
השופטת הוסיפה והבהירה - "לא סברתי כי סירובה הנוסף של החשודה למסור דג"ש משנה את המאזן ביחס למסוכנותה, אם נקבע כבר בעבר כי עבירה שעניינה סירוב למסור דג"ש אינה מקימה עילת מעצר בדבר מסוכנות צבאית". לפיכך לא מצאה השופטת קמא הנכבדה עילת מעצר, בפרט באשר "גורמי החקירה פעלו בעצלתיים ולא השלימו את פעולות החקירה במועד". היא אף הוסיפה וציינה כי לעצם העברה של סירוב למסור דגימת שתן דומה שהושלמה החקירה, ולא קיימות פעולות חקירה, ובהקשר זה אין באמור בידיעות המודיעיניות כדי להוסיף או לגרוע.
עם החלטה זו לא השלימה התביעה הצבאית.
באמצעות באת כוחה המלומדת, סגן אורטל יוחפז, טענה כי שלושה מעשי סירוב למסור דגימת שתן, שניים מתוכם בחודש מאי 2008, המבוצעים על ידי מי שמשרתת כנהגת צבאית ואחר כך כמאבטחת מתקנים, מלמדים על מסוכנות ובוודאי על פגיעה חמורה במשמעת הצבאית. אחד ממעשי הסירוב בוצע זמן קצר לאחר שהחשודה שוחררה ממעצר על ידי בית הדין הצבאי, וכשהחקירה ממשיכה להתנהל נגדה, מה שמלמד על מסוכנות נמשכת ועל פגיעה מתמשכת ומחריפה במשמעת הצבא.
בדיון לפניי טען בא כוחה המלומד, עו"ד יבגני יעקובוב, כי מחדליהם החמורים של גורמי החקירה, כמו גם הימנעות התביעה מלערער על החלטת השחרור הקודמת, הצדיקו את שחרורה של המשיבה, מרשתו, מהמעצר כליל.
אין בנמצא, לטעמו, עילת מעצר שכן סירוב להיבדק, גם אם הוא חוזר ונשנה, איננו מקים עילת מעצר כלשהי.
ערעור התביעה בדין יסודו.
החקירה המתנהלת ביחס לחשדות שלפיהם המשיבה עשתה שימוש בסמים מסוכנים והחזיקה כלי לצריכת סם מסוכן בתוככי בסיסה הצבאי, מצויה בעיצומה. אכן, ההתרשמות היא, כי התנהלות גורמי החקירה והתביעה בפרשה זו לא הייתה מיטבית. מציאת כלי מזוהם בסמים מסוכנים בארוניתה של המשיבה בבסיס היא אכן ראיה המצדיקה חקירה ובדיקה יסודית; היא עלולה ללמד על החזקת סמים או שימוש בהם בתוככי הבסיס. הימנעות התביעה מלערער על החלטת השחרור בעניין זה אם אכן החלטה זו שגויה, לטעמה, תמוהה.
עם זאת, מעשה הסירוב הנוסף, אשר בוצע לפני ימים מספר, לאחר הדיון השיפוטי הנ"ל, הוסיף, לטעמי, נופך נוסף של חומרה והעצים את החשש מפני מסוכנות אישית ופגיעה במשמעת הצבא הניבטים, לכאורה, ממכלול מעשיה של המשיבה. הוא הצדיק החשת הטיפול בתיק החקירה והצדיק נקיטת צעדים נמרצים יותר לבדיקת החשדות העומדים נגד המשיבה.
אין חולק, מקום שבו הוארך המעצר על מנת להשלים החקירה עד יום 1/6/2008,
היה על גורמי התביעה והחקירה לעשות הכול על מנת להשלימה עד למועד זה; דא עקא שמעיון ברשימת פעולות החקירה אשר נדרשות, ברור כי לא ניתן היה להשלים החקירה עד יום 1/6/2008 וגם לא עד היום. אכן, התמשכות החקירה איננה צריכה "לרבוץ לפתחה של החשודה", והיא אכן איננה צריכה להינזק ממנה. עם זאת, מקום שבו קיימת על פני הדברים עילת מעצר מבוררת, שעניינה סיכון שלום הציבור וביטחונו או פגיעה חריפה במשמעת הצבא,
אין זה נכון להימנע מהטלת תנאים מגבילים על חירותו של חשוד כסנקציה מיידית בגין כל מחדל חקירתי.
הדרך הראויה להינקט בכגון דא היא דרך של השגת איזון עדין בין
אופי החשדות המיוחסים לחשוד,
מידת ביסוסם בחומר הראיות,
צורכי החקירה וטובתה ו
עוצמת עילות המעצר הניבטות מהמעשים אל מול
אופי המגבלה המוטלת על חירותו של החשוד ו
תקופת הטלתה על החשוד.
אכן, כפי שנקבע לא פעם בעבר, למימד הזמן יש משמעות רבה, וככל שמתארכת תקופת המעצר (או הטלת מגבלה אחרת על החירות) נדרשות ראיות ממשיות יותר המעמידות בסיס לחשד הסביר הנדרש (ראו ע"מ/9/06
טור' סולוצנקו נ' התובע הצבאי הראשי (2006); ע"מ/57/02
התובע הצבאי הראשי נ' סמל אבו לטיף (2002)).
על מנת לאפשר מתן הוראה על מעצר טרם הגשת אישום על השופט להשתכנע כי קיים "חשד סביר שהאדם עבר עבירה, שאיננה חטא" ומתקיימת אחת מעילות המעצר הנקובות בסעיף 13(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996; על תנאים אלו נמנה היסוד הסביר לחשש שהחשוד יסכן את ביטחונו של אדם, את ביטחון הציבור או את ביטחון המדינה (ס"ק 13(א)(2)); גם מקום שבו שוכנע בית המשפט שיש צורך לנקוט הליכי חקירה שלא ניתן לקיימם אלא כשהחשוד נתון במעצר, מתקיימת עילת מעצר (ובלבד שהמעצר יוארך למשך חמישה ימים לכל היותר בגין עילה זו) (ס"ק 13(א)(3)).
עיינתי בכל חומר החקירה אשר נאסף בעניינה של המשיבה. נחה דעתי כי קיים
חשד סביר שהיא עברה עברות, הן כאלו של סירוב להיבדק, הן עברה של החזקת כלי המשמש לצריכת סמים או להכנתם (סעיף 10 לפקודת הסמים המסוכנים).