מסטיי נ' גרון ואח'

פסק דין

מונחת לפני תביעה בסך 3,850 ₪ שהוגשה בהליך של תביעות קטנות.

רקע

מר מקס מסטיי (להלן:"התובע") הינו הבעלים של רכב מסוג סובארו מ.ר. 2372423 (להלן: "הרכב") ביום התאונה הוא נסע ברכב לצידו של הנהג מר פרג' צבי.

התובע טוען כי הרכב עמד בצומת מרומזר בין הרחובות אבא הלל ו- בן גוריון ברמת גן ביום 27.05.09 , והמתין לאור הירוק על מנת לפנות שמאלה.

בצומת המדובר היו שני נתיבים המאפשרים פנייה שמאלה. התובע מספר כי הוא היה בנתיב השמאלי ביותר. מר בן-ציון גרון (להלן:"הנתבע 1") נהג ברכב בעל מ.ר 6529956 והתכוון גם הוא לפנות שמאלה מהנתיב המקביל.

האור ברמזור התחלף לירוק ובמהלך פניית שני הרכבים שמאלה, התרחשה פגיעה בין הרכבים כאשר רכבו של התובע נפגע בחלקו הקידמי-ימני ורכבו של הנתבע 1 נפגע בחלקו האחורי-שמאלי (להלן:"התאונה").

טענות הצדדים

התובע טען כי עוד בהיות הרכבים עומדים בצומת וממתינים לאור הירוק הבחין הנהג ברכבו של התובע כי רכבו של הנתבע 1 עומד קרוב מאוד לרכבו, או אז נטען בכתב התביעה כי מר פרג' העיר לנתבע 1 כי הוא קרוב מידי, אולם במהלך הדיון הובהר (עמוד 2 שורות 31-33 ועמוד 3 שורות 1-11 לפרוטוקול מיום 27.07.11) כי למעשה לא היה דין ודברים בין הצדדים אלא שמר פרג' פתח את חלון רכבו וניסה להעיר לנתבע 1 ואף השתמש בצופר, אולם הנתבע שחלונות רכבו היו סגורים, לא שמע את פניית התובע.

התובע טוען כי במהלך הפנייה, רכבו של הנתבע 1 סטה ממסלולו ופגע ברכבו וגרם לו לנזק ב"טמבון" כאשר לטענת התביעה (המופיעה גם בתיאור התובע את התאונה בדו"ח חברת הביטוח מיום 01.06.09 המופיעה כנספח לכתב התביעה) רכבו של הנתבע 1 "תפס" את ה"טמבון" וקרעו.

עוד נטען בכתב התביעה כי מאחר ואין באפשרות התובע לדעת מה היו הנסיבות שלמעשה גרמו לפגיעה מתקיימת החזקה הראייתית, וכי האירוע מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע 1 לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שנקט בה.

הנתבעים טענו מנגד כי רכבו של התובע היה זה שסטה ממסלולו ימינה ופגע בחלקה האחורי של הדופן השמאלית של רכבו של הנתבע 1.

עוד טענו הנתבעים כי הנהג ברכבו של התובע כלל לא העיר להם.

הנתבעים טענו עוד כי לכשיצאו הצדדים מהרכבים לאחר קרות התאונה בכדי להחליף פרטים , התובע אמר לנתבע 1 כי לרכבו של הנתבע 1 כמעט ולא נגרם כל נזק והוא ביקש כי הנתבע 1 לא יגיש תביעה מאחר והנהג ברכב התובע נהג ללא רישיון בר תוקף.

הנתבעים טוענים כי רכבו של התובע היה "דפוק" מכל הכיוונים ומתחושת רחמים הסכים הנתבע 1 שלא להגיש תביעה, אלא שלפני כשישה חודשים הופתע הנתבע 1 כאשר ענה לשיחת טלפון ובו ביקשה אישה שלא הזדהתה, שיפצה אותה על נזקי התאונה ושיתבע את חברת הביטוח שלו. וכעת כשנה וחצי לאחר התאונה הוגשה גם התביעה.

ביום 27.07.11 התקיים דיון בו העידו התובע והנהג ברכבו מר צבי פרג וכן הנתבע 1 וגב' רותי אלוני שהייתה ברכבו של הנתבע 1 בעת התאונה.

דיון והכרעה

כבכל תיק אזרחי הנטל להוכיח את טענותיו מונח על כתפי התובע, כאשר התובע הוא בבחינת המוציא מחברו עליו הראייה. על מנת לקבוע האם הרים התובע את הנטל כאמור יש לפעול ע"פ "הטיית מאזן ההסתברות" (וראה ע"א 475/81 זיקרי נ' כלל חברה לביטוח פ"ד מ(1) 598,589).

לאחר שעברתי על כל המסמכים התמונות ועדויות הצדדים אני סבור שהתובע לא הרים את הנטל המוטל עליו:

כשנשאל הנהג ברכב התובע מדוע לא התרחק מרכבו של הנתבע 1 והרי הוא הבחין לטענתו בהיות הרכבים קרובים זה לזה – לא ענה מר פרג תשובה משכנעת מעבר לעובדה כי פחד (עמוד 2 שורות 26-27 לפרוטוקול מיום 27.07.11).