מסאלחה(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

העורר הייתם מסאלחה, כבן 19, השתתף באירועים של הפרות סדר באיזור שער האריות בירושלים. בגין חלקו באירועים, הוגש כנגדו כתב אישום בבית משפט השלום בירושלים בתיק 31359/03/10.

הרקע ופרטי האישומים:

1.על פי כתב האישום ביום 16/3/10, ארעו התפרעו אלימות רחבות היקף במספר מוקדים בירושלים לאור שמועה כי יש חשש לפגיעה במסגד אלקצא עקב חנוכת בית כנסת "החורבה" ברובע היהודי. במהלך ההתפרעויות במקום, היו משתתפים רעולי פנים, יודו אבנים ובקבוקי תבערה לעבר כוחות הבטחון וכלי רכב שהיו נוכחים במקום וכן בוצעו תקיפות שוטרים והושחת רכוש ציבורי. באירועים אלה נפצעו 18 שוטרים, לרבות שוטר שנורה ע"י מי מהמתפרעים במקום.

כתב האישום מייחס לעורר השתתפות בהתפרעויות הנ"ל ותקיפתו של השוטר ואסים ברכאת. עוד מיוחס לעורר כי נטל חלק פעיל בהתפרעות במקום יחד עם מאות אחרים וניסה לחסום את ציר התנועה שבסמוך תוך קריאות "אללה ואכבר" ותוך דחיפת שוטרים בנסיון להיכנס להר הבית.

העורר כאמור בכתב האישום, הגיח מתוך המון המתפרעים והיכה בשוטר ברכאת במכת אגרוף חזקה וכן היכהו באמצעות ברכו. חרף שהשוטר נפל ארצה, העורר המשיך והיכהו ובעט בו, דרך על בטנו וברח מהמקום, ואולם נתפס בכף לאחר מרדף קצר על ידי שוטר אחר שהיה במקום. כתוצאה התקיפה הנ"ל, נפגע השוטר ונגרמו לו נפיחויות, כאבים, פתיחת הפה, רגישות בגב תחתון ושפשופים סביב ברך שמאל.

בגין עובדות אלה, מייחס לו כתב האישום עבירת התפרעות (סעיף 152 לחוק העונשין – התשל"ז – 1977) וכן עבירת תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 273 לחוק.

החלטת בית משפט קמא

2.משהוגש כתב האישום כמפורט לעיל, ביקשה המאשימה לעצור את העורר עד לתום ההליכים בתיק הנ"ל, והדיון בבקשה (מ"ת 31366-03-10) התקיים ביום 21/3/10 לפני כב' השופט ר' וינוגרד, וההחלטה לפיה נעצר העורר עד לתום ההליכים, ניתנה בו ביום.

3.בית המשפט קמא סקר את האירועים שהיו במקום ואת הראיות שהוצגו על ידי המשיבה לצורך הבקשה שלפניו.

4.בהחלטתו ציין בימ"ש קמא כי העורר לא הכחיש בחקירתו כי היכה את השוטרים, אולם טען שפעל במסגרת הגנה עצמית הואיל והשוטרים התנפלו עליו והיכוהו.

5.בית המשפט קמא היה ער לטיעוני בא כח העורר בדבר חולשה ראייתית בחומר החקירה מן הטעם שלא נגבו הודעות משוטרים נוספים שהיו במקום וכי לא נתפסו קלטות המצלמות שצלמו את האירועים שם. בית משפט קמא סבר כי האכסניה לטעון טענות בדבר מחדלי חקירה, מקומה בדיון במשפט עצמו (ראו בש"פ 4306/09 אבו וסאל נ' מדינת ישראל. [4/6/09]).

6.משעבר בית המשפט את משוכת קיומם של ראיות לכאורה, סבר הוא כי העבירות ומעשיו של העורר מעידות על מסוכנות ניכרת וכן:

"ועל זלזול תהומי ברשויות החוק כפי שהבהרתי לא פעם, לא ניתן לרכוש אמון המביע זלזול ברשויות החוק ואינו נרתע מלפגוע בשוטרים ובאנשי חוק אחרים (להלכה לענין זה ראו בש"פ 663/08 אבו אלקיין נ' מדינת ישראל מיום 7/8/08; בש"פ 7899/09 מסרי נ' מדינת ישראל , מיום 22/10/09)". (שם, פסקה 4).

7.לפיכך, קבע בית משפט קמא כי אין מקום להורות על שחרור העורר ממעצר בגין התפרעויות המבוצעות כאשר הרקע והמניע להן הוא כנראה אידיאולוגי, (שם, פסקה 5), ולפיכך הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים כאמור לעיל.

דיון

8.עיינתי בתיק החקירה ממנו עולה כי אכן ישנן ראיות לכאורה כעולה מהודעותיהם של רון להב שנכח במקום וראה את תקיפת השוטר באופן המתואר בכתב האישום ואף זיהה את התוקף כמי שישב בתחנת המשטרה בעת שמסר הוא את הודעתו. כך גם העד פבל גלברג שתיאר אף הוא את האירוע שהיה במקום והודעת השוטר וסים ברכאת ותיאר כיצד הותקף. העורר בהודעתו הסביר כי הוא שהותקף בידי השוטרים ולמעשה הגן על עצמו לדבריו "בצורה נורמלית". וכשנשאל מצבו של השוטר אשר הוכה אמר: "זאת התוצאה של ההגנה שלי, יש לי גוף גדול הוא התקרב אליי במהירות כדי להכות אותו אותי או לדחוף אז קיבל מכה, זה לא אשמתי שהוא ככה אלים" (הודעתו מיום 16/3/10, שם ש' 66 ואילך).

9.אשר למסוכנות העולה מן המתואר לעיל, הרי שכבר נקבע בפסיקה לא אחת כי בהתפרעויות מסוג זה, יש לעצור עד תום ההליכים אף קטינים, ולא להורות על שימוש בחלופת מעצר.

כך לדוגמא נקבע בש"פ 7171/00 מדינת ישראל נ' חאמד, פ"ד נד (4) 729, (8/10/00) מפי כב' השופט מ' חשין כי המיידים אבנים בשוטרים הבאים להשליט סדר במקום של התפרעויות, יש בכך כדי סיכון לשלומו של אדם או לשלום הציבור וכי המשתתף באירועים שכאלה ייעצר להגנה על אותם ערכי יסוד שבלעדיהם לא נוכל לקיים חברה ראויה (שם, 732).

10.חזר על דברים אלה כב' השופט א' גרוניס בבש"פ 295/09 מדינת ישראל נ' פלוני תק-על 2009 (1), 541 (12/1/09), שם התרחשו אירועים שאף בהם התקהלו אנשים רבים על רקע פעולת צה"ל ברצועת עזה ואף שם הותקפו שוטרים במהלך האירועים. הגם שמדובר באותו מקרה בקטין , קיבל בית המשפט את הערר והורה על מעצרו עד תום ההליכים ללא שימוש בחלופת מעצר. בית המשפט הוסיף וקבע כדלקמן: