מנשרי ואח' נ' נחמיאס ואח'

החלטה

1.ביום 13.05.10 ניתנה החלטתה של ועדת הערר המחוזית על-פי חוק התכנון והבנייה, התשכ"ה – 1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה) ולפיה נדחה עררם של התובעים-המבקשים על החלטתה של הועדה המקומית לפי חוק התכנון והבנייה בעניין השגותיהם של התובעים על היתר הבניה שניתן לנתבעים.

2.הבקשה שלפני היא לצו מניעה זמני שיאסור על הנתבעים לבצע פעולות בנייה שהיו מושא לעררם של התובעים לפני ועדת הערר.

3.משניתנה החלטתה האמורה של ועדת הערר, טוען ב"כ הנתבעים כי לבימ"ש זה אין סמכות להיזקק לבקשה לצו מניעה זמני, כיוון שגופי התכנון לפי חוק התכנון והבנייה וועדת הערר המחוזית הם בעלי הסמכות הייחודית לגופן של השאלות שבמחלוקת שכרוכות בפרשנות של הוראות חוק התכנון והבניה ותקנות על פיו.

עוד טוען הוא כי אם התובעים חפצים לתקוף את החלטתה של ועדת הערר המחוזית, עליהם לעשות כן באמצעות עתירה מינהלית.

לשיטתו, בימ"ש השלום אינו מוסמך לתת צו מניעה זמני אשר תוכנו יעמוד בניגוד לתוכן החלטתה של ועדת הערר המחוזית, כל עוד החלטה זו שרירה וקיימת.

4.היתר הבניה שבמחלוקת תוקן כבר על ידי הועדה המקומית הנוגעת בדבר, נקבע אילו חלקים ממנו בטלים ויבדקו מחדש, והועדה המקומית אף הוציאה שני צווי הפסקת בנייה מינהליים לגבי אותם חלקים של ההיתר שהחליטה לבטל.

האחרון בצווי ההפסקה המינהליים הללו הוצא ביום 14.04.10, ותוקפו פג כעבור שלושים יום, היינו – לפני ימים אחדים.

5.ועדת הערר המחוזית אימצה בהחלטתה את החלטותיה של הועדה המקומית, לרבות התיקון לגבי חלק מהפריטים של היתר הבניה.

ב"כ הנתבעים מסר כי בהתאם לכך נקבעה לנתבעים פגישה בועדה המקומית ליום 26.05.10, על מנת שיקבלו מתאר לצורך תכנון מחדש של פריטי הבנייה שתוקנו.

לאחר קבלת המתאר יגישו הנתבעים לועדה המקומית תוכניות מתוקנות, ואז יתקיים הליך לבדיקתן של התוכניות המתוקנות, עד לגיבוש היתר הבנייה הסופי.

ב"כ הנתבעים הצהיר כי הנתבעים לא יבנו שלא על-פי היתר בנייה כחוק.

משמעות הדבר – כל עוד לא יסתיים התהליך התכנוני של תיקון היתר הבנייה כאמור לעיל, לא ימשיכו הנתבעים בבניית אותם פריטים שטעונים תכנון מחדש ותיקון היתר הבנייה.

6.ב"כ התובעים הודיע כי לנוכח הצהרה זו מטעם הנתבעים, אין צורך במתן צו מניעה זמני לגבי פריטי הבנייה שנכללו באותה הצהרה.

נותר חלק היתר הבנייה שעניינו בית המגורים עצמו (שהוא חלק הארי של הבניה), אשר לגביו נדחה עררם של התובעים על ידי ועדת הערר המחוזית.

7.לעניין זה ביקש ב"כ התובעים תחילה כי בימ"ש זה ישמש מעין-תחליף לפעולה אשר הוא היה מצפה שתינקט על ידי הגוף התכנוני, קרי: הועדה המקומית, אשר לשיטתו שומה היתה עליה לפנות לביהמ"ש בבקשה לצו הפסקת בנייה שיפוטי על-פי סעיף 239 או 246 לחוק התכנון והבנייה.

אין מחלוקת כי לא היתה פנייה כזאת לביהמ"ש על ידי הועדה המקומית, ולנוכח האמור בהחלטתה של ועדת הערר המחוזית, עולה כי לא היה מקום לפנייה כזאת.

8.לאחר הפסקה בדיון הודיע ב"כ התובעים כי שקל בדבר והחליט למשוך חלק זה של בקשתו לצו המניעה הזמני.

בכך נמשכה למעשה הבקשה כולה.

9.ב"כ הנתבעים-המשיבים ביקש לפסוק לזכותם הוצאות.