מנסור נ' חאסקיה ואח'

החלטה

ביום 14.6.10 הוגשה לי בקשה לביטול פסק דין שניתן ביום 30.5.10 כנגד המבקשת.

פסק הדין ניתן בקשר עם תביעתו של המשיב 1 שעתר למנות את בא כוחו ככונס נכסים על זכויות המבקשת והמשיבה 2 בקרקע המצויה בטירה ולטפל בהשלמת עיסקה לפיה העבירה המשיבה 2 זכויותיה בקרקע הנ"ל לידי המבקשת וזו העבירה אותם למשיב 1.

בקשת המבקשת נשלחה לתגובת המשיב ולתשובת המבקשת.

בבקשתו מעלה המבקשת טענות לעניין המסירה (ס' 5-29 לבקשה) וכן טענה כי בידה טענות הגנה ראויות (ס' 29-45).

עיון בתגובה ובתשובה מעלה כי המבקשת יידעה על קיומו של הליך התביעה שנפתח כנגדה, אך לא ברור אם ידעה על מועד הדיון. די בכך שהמבקשת ידעה על כתב התביעה שהוגש כנגדה והיא לא טרחה להגיש כתב הגנה, כדי להצדיק מתן פסק דין שכנגדה, אך הפסיקה קבעה כי פגם שכזה ניתן לריפוי באמצעות הוצאות ובלבד שיש בידה להראות טענות הגנה אפשריות.

כידוע פסק דין שניתן עפ"י צד אחד, הוא ניתן לביטול עפ"י תקנה 201 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 (להלן: "תקסד"א") הקובעת:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה- לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים...".

בבואו של בית המשפט לדון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן במעמד צד אחד, עליו להבחין בין שני מקרים: האחד- החלטות אשר ניתנות לביטול מחובת הצדק, קרי: כאשר קיים פגם בהליך. השני- החלטות הניתנות לביטול בתוקף שיקול דעתו של בית המשפט. כלומר כאשר לא נפל כל פגם בהליך וההחלטה באם לבטל את פסק הדין נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט. במקרה האחרון על בית המשפט לבחון שני טעמים: האחד, מה הסיבה אשר גרמה לכך שהמבקש לא הגיש כתב הגנתו במועד, והשני, מהם סיכויי ההגנה של המבקש באם יבוטל פסק הדין והוא יורשה להתגונן במשפט. התשובה לשאלה השנייה היא החשובה והמכרעת, אם כי אין להתעלם מהטעם הראשון (ראה לעניין זה: ד"ר י' זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 738-736 ).

ראה גם רע"א 2694/92 אינג' אליהו פבר נ' הסוכנות היהודית לארץ ישראל, תק-על 92(3), 2079 בעמ' 2081:

מוסכם על הכל שבין שני הטעמים שעל בית המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין שניתן על פי צד אחד- הטעם למחדלו של המבקש ועילת ההגנה או התביעה- הטעם השני עיקר והטעם הראשון טפל לו. עם זאת אין להתעלם גם מן הטעם הראשון ובית המשפט זכאי לקבל מן הנתבע הסבר מה מנע ממנו להתגונן כראוי: ע"א 276/62 פד"י יז 349,358".

מכל האמור לעיל, לא שוכנעתי כי אכן נפל פגם בהליך המסירה ועלי לבחון את סיכויי ההגנה של המבקשת.

על המבקש ביטולו של פסק-דין לשכנע את ביהמ"ש, כי יש לו ולו לכאורה, סיכויים בהצלחת המשפט, באם יבוטל פסה"ד שניתן כנגדו. המבקשת- הנתבעת, אינה חייבת להראות כי היא איתנה ובטוחה ודי לה אם תראה, כי ההגנה אפשרית.

המבקשת בבקשתה ובתצהיר התמיכה לבקשה מפרטת כאמור באריכות את טענותיה ובין היתר טוענת כי הוחתמה על הבקשה להחזרת אזרחותה במרמה כאשר בפועל הוחתמה על הסכם מכר.

לאור הגישה המקלה, המרחיבה את זכות הגישה לבית המשפט לאור חוקי היסוד, זכות אשר נתפסת כיום כזכות חוקתית, והנטייה של הפסיקה להקל על צד אשר מבקש לבטל פסק דין שניתן בהעדר הגנה, אני סבור שיש מקום להיעתר לבקשה ולבטל את פסק הדין, מהטעם כי למבקשת טענת הגנה, שהינה אמנם קלושה אך יש ליתן לה את ההזדמנות ואת יומה, כדי לאפשר לה להוכיח טענה זו.

ר' רע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח', תק-על 2001(1), 1120, עמ' 1121:

"ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית לכל אדם לערכאות המשפט. זכות זו משקפת הכרה חוקתית בזכותו של הפרט לקיים דיון מהותי, מלא והוגן בבית המשפט. האופי החוקתי של זכות הגישה לערכאות מקרין על הפרשנות העקרונית הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי המיושמות ביחס להסדרים הדיוניים הספציפיים. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו".

לאור כל האמור לעיל אני נעתר לבקשה לביטול פסק הדין, אך זאת בתנאי שהמבקשת תשלם למשיב 1 הוצאות ושכ"ט בסך כולל של של 6,000 ₪ + מע"מ.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום לב"כ המשיב 1 כאן (התובע/המבקש בתובענה).