מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ ח.צ. 52004254 נ' לוי

פסק דין

בפניי ערעור על החלטתה של כב' הרשמת ורדה שוורץ מיום 14.9.11 בתיק מס' 724042-04 , לפיה קבעה כי :" נוכח ביצוע ההפקדה – לעכב הליכים בתיק ההוצאה לפועל. עיכוב הליכים אין פירוש ביטולם. עם זאת מאחר והטלת הגבלות אינו הליך של תפיסת רכוש המבקש- הנני מורה על ביטול ההגבלות."

בהתאם להחלטתי מיום 22.9.11 הגישה המערערת עיקרי טיעון בה פירטה טענותיה והשתלשלות העניינים. יצוין כי לא הוגשו עיקרי טיעון מטעם המשיב.

במסגרת טענותיה טענה המערערת, כי שגתה כב' הרשמת בהחלטה כאשר ביטלה ההגבלות משום שהפקיד המשיב סך של 1,000 ₪ לעיכוב הליכי ההוצל"פ כנגדו. שכן לטענתה, יש צורך לראות התיק בכללותו לפיו לא התייצב המשיב לישיבה קודמת, לא הוגשה בקשה לביטול פס"ד בשלב זה וכן יש להתייחס להחלטת כב' הרשם משה כהן מיום 27.1.11 המורה על ביטול הדיון הנוסף בבקשה לביטול פס"ד.

כפי טענת המערערת, כל הליכי העיקולים שננקטו כנגד המשיב לא הועילו ואילו ההגבלות הינן האמצעי היחיד אשר הביאו את המשיב לפנות בבקשות. לטענת המערערת, אין בידה מידע כי המשיב ייצא מהארץ ואולם ישנו חשש ממשי כי המבקש שאין לו שורשים כלכליים בארץ ייצא ולא ישוב.

לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכל הבקשות והמסמכים שצורפו ואשר התנהלו, מצאתי להתערב בהחלטת הרשמת הנכבדה ולפיכך דינו של הערעור להתקבל .

כידוע, בבסיסו של חוק ההוצאה לפועל עומדות שתי תכליות: התכלית האחת, הינה יצירת מנגנון אשר באמצעותו יוכלו זוכים לגבות את חובותיהם ולממש פסקי דין אשר ניתנו לטובתם ביעילות וזריזות. מנגנון זה ראוי לו שיהיה יעיל, מעשי ובר-יכולת אכיפתית, כשלנגד עיניו של רשם ההוצאה לפועל, עומד בראש ובראשונה, הזוכה, בכדי שיבוא עד מהרה למימוש זכויותיו הקנייניות הפסוקות כנגד החייב. (ראה: ע"א 711/84 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ" פישמן, פ"ד מא(1) 369, 374 ).

התכלית השנייה, הנה הגנה על זכויות היסוד של חייבים אשר מצבם הכלכלי איננו

מאפשר להם לפרוע את חובותיהם הפסוקים, ברוח זכויות היסוד אשר עוגנו וקיבלו

מעמד חוקתי על-חוקי בחוק-יסוד כבוד האדם וחירותו. (ע"א 2097/02 איטונג בע"מ

נ" חדיד פואד, נז(4), 211, 216 ).

בין שתי תכליות אלו קיים מתח תמידי והן מתנגשות זו עם זו לא אחת, ולפיכך, יש צורך

לאזן ביניהן. במסגרת עריכת איזון זה, יינתן משקל נכבד לאינטרס של הזוכה בביצוע

פסק הדין אשר ניתן לטובתו.( רע"א 4905/98 גמזו נ" ישעיהו, פ"ד נה(3) 360, 376).

סעיף 66 א' לחוק ההוצל"פ תשכ"ז-1967, הינו כלי נוסף ואף יעיל להגברת היכולת לגבות חובות ביעילות ובזריזות. ההגבלות שמאפשר הסעיף להטיל נועדו במודע להפעיל לחץ על החייב לשלם חובו, תוך מתן הדעת לזכויותיו החוקתיות של החייב. עניין לנו באיזון ראוי בין הזכויות שמטבע הדברים מתנגשות ביניהן. דומני כי ההגבלות נועדו לחייב שהוכח כי הוא בעל יכולת המשתמש מתשלום החוב ואין הסבר לאי התשלום.

אני סבור כי החלטה על ביטול הגבלות שהוטלו בתיק ההוצל"פ ראוי שתתקבל ע"י רשם ההוצל"פ שכל הנתונים בפניו ולא ע"י רשם ביהמ"ש.

בענייננו , בנסיבות דנן שוכנעתי כי המשיב (החייב) הינו בעל יכולת המתחמק מתשלום החוב שכן כפי שעולה מהחומר אשר הובא בפניי ובהתאם להחלטת ביהמ"ש ,נעשה שיחזור התיק ע"י המערערת בלבד כאשר המשיב לא פעל לשחזור התיק בעניינו ולמעשה משבוטלו ולאו עוכבו הליכי ההוצל"פ כנגדו שוב אין לו עניין בקידום בקשתו לביטול פסה"ד.

כמו כן, בתאריך 19.12.10 ניתנה החלטה ע"י כב' הרשם משה כהן לפיה נמחקה בקשת המשיב לביטול פסק הדין בהעדר התייצבותו לדיון שנקבע.

בתאריך 16.1.11 הוגשה בקשה נוספת ע"י המשיב לביטול פסק הדין וזאת נדחתה ע"י כב' הרשם מהטעם כי:"אין מקום וטעם בקיום הדיון בבקשה לביטול פסק דין בטרם ניתן צו שחזור סופי של התיק". ( החלטה אשר ניתנה ביום 27.1.11)