פסק דין
התובע הגיש תביעה כנגד הנתבעת 1 וצד ד' 2 בגין אובדן כבודה בסך של 31,200 ₪, נכון ליום הגשת התביעה.
התובע רכש עבורו, עבור אשתו ובתו חבילת סקי בקלאב מד באיטליה הכוללת טיסות למילאנו, העברות לקלאב, אירוח בקלאב, הדרכות סקי, סקי-פאס ושכירת ציוד סקי עבור הבת בלבד.
עלות החופשה כולה הייתה בסך של 16,848 ₪.
עם הנחיתה בשדה"ת במילאנו גילה התובע, כי המזוודה הגדולה עם ציוד הסקי לא הגיעה ליעדה. הסתבר כי המזוודה נותרה בתל אביב, וזו תגיע בטיסת אל על של השעה 22:00 ותישלח לקלאב מד שם שהה התובע ובני משפחתו.
לטענת התובע, מנהלת הקבלה בקלאב מד ,הגברת "מנואלה", טיפלה בעניין החזרת המזוודה לידי התובע אל מול מחלקת האבדות וציינה באוזני התובע וחבריו לטיול כי בכל מקרה שבו המזוודה לא תגיע תוך 48 שעות מהנחיתה, יוכלו לרכוש את כל ביגוד הסקי והציוד ולתבוע את ההחזר מקלאב מד בישראל. לצורך כך אף מסרה בידיהם טופס תביעה.
אם לא די בכך, ציינה הגברת מנואלה באזני התובע כי מקרים אלה הינם מקרים שכיחים, שמכוסים על ידי חברת הביטוח שמבטחת את קלאב מד, בהתאם לפרטים שרשמה בכתב ידה על טופס התביעה.
בפועל, המזוודה הגיעה לאחר שלושה וחצי ימים, כאשר יום קודם לכן רכש התובע סט ביגוד סקי לו ולאשתו באמצעות סיועה של הגברת מנואלה בקלאב בו שהה, כאשר אף נעשתה לו הנחה של 10%. לאחר שהתובע שב ארצה, בוצעה פנייה במייל למנהל מחלקת התביעות של קלאב מד תוך הגשת התביעה להחזר תשלום בסך של 2,360 יורו וכן החזר תשלום עבור החופשה שלא זכו ליהנות בה.
למגינת ליבו של התובע, נענה בשלילה, בטענה כי האחריות במקרים כגון דא מוטלת על חברת התעופה, כאשר לטענת התובע מעולם לא התקשר עמה, לא שילם לה דבר ולא רכש את חבילת הסקי אלא מקלאב מד. משכך סבר כי היא בעלת הדין הראויה.
השאלה שלפנינו פשוטה היא וחוזרת חדשות לבקרים בנסחים שונים בפני בתי המשפט לתביעות קטנות.
אין מחלוקת בין הצדדים כי המזוודה לא הגיעה ליעדה בזמן כאשר בבוקרו של יום המחרת הגיעה המזוודה לשדה התעופה במילאנו, שם המתינה לתובע שידרוש אותה, וכאשר זה בושש לבוא, דאגה צד ד/2 האחראית על התובלה האווירית להעביר באופן אישי את המזוודה משדה התעופה למקום בו שהה התובע בקלאב מד כעבור 3 וחצי ימים.
לטענת נציג צד ד/2 העיכוב נבע מכך שבאותה עת חגגו האיטלקים חג.
עוד אין מחלוקת כי מדובר בחופשת סקי, כאשר דווקא המזוודה שבוששה לבוא הכילה את כל הציוד לצורך מימוש מטרה זו.
המחלוקת בין הנתבעת לבין התובע נסבה על שאלת המצג שהציגה מנהלת הקבלה בקלאב מד בו שהתה משפחתו של התובע לפיו ככל שהמזוודה לא תגיע בתוך 48 שעות ממועד הנחיתה או אז רשאי התובע לרכוש את כל הציוד שלטענתו מצוי במזוודה שאבדה / התעכבה כאשר בעלויות כולן תישא חברת הביטוח של הנתבעת.
לטענת נציגת הנתבעת, מנהלת הקבלה טענה כי לא התחייבה בשום אופן בשם הנתבעת לשאת בכל העלויות, לדבריה היה על התובע ומשפחתו לרכוש ציוד הכרחי עד אשר תגיע המזוודה, וכי לבקשת התובע מסרה את טופס התביעה שמצוי בידה, מבלי שאישרה את תוכנו.
עם שובם ארצה של התובע ובני משפחתו, כשפנו אל הנתבעת וביקשו לפצותם בגין הנזקים שאירעו להם, נענו על ידה כי אין היא אחראית לנזק הנטען, מאחר ששימשה אך ורק כסוכנת נסיעות ותו לא. אכן הנתבעת בכתב הגנתה כופרת באחריות כלשהי מטעמה.
לטענת הנתבעת, אין היא אלא סוכנת ומתווכת בין המוביל האווירי לבין התובע, כך שלמעשה הנתבעת שימשה כסיטונאית בלבד. כמו כן, לדידה, בהתאם לאמור בחוק התובלה האווירית, התש"ם-1980 (להלן: חוק התובלה האווירית), ולאמנה לאיחוד כללים בדבר תובלה אווירית בינלאומית שנחתמה בוורשה מיום 12.10.1929, או כפי שתוקנה בהאג ב-28.9.55 (להלן: האמנה), כל תלונה בנוגע להיזק כבודה, ובמקרה שלפנינו עיכוב במסירת כבודה, הינו בתחום אחריותו הבלעדית של המוביל האווירי. כך שבהיותה סיטונאית תיירות אין לה נגיעה או אחריות על האובדן / עיכוב.
כיוון שכך, על התובע להפנות את תביעתו למוביל האווירי – צד ד/2.
הנתבעת הדגישה בכתב הגנתה וחזרה והדגישה במהלך עדותה בפניי כי היא ביצעה את הזמנת התובע במסירות, בנאמנות, וכדבעי.
מהי אחריותו של ספק השירות לחו"ל כלפי מזמין השירות? בפסיקה ישנן גישות שונות, גישה אחת לפיה יש להטיל אחריות מוחלטת על ספק חבילת הנופש, וגישה שנייה הפוכה לגמרי, לפיה אין כל אחריות באשר מדובר במי שמבצע תיווך לטובת מזמין השירות כאשר מי שאמון על מתן השירות הינם ספקים בחו"ל.