מנאע נ' ספי

החלטה

עניינה של החלטה זו התנאים הנדרשים לצורך קיום השתק פלוגתא.

1.התובע הגיש את התביעה הכספית שלפני, לקבלת פיצוי מן הנתבע בגין נזקים שנגרמו לו לטענתו, כתוצאה מפלישת הנתבע למקרקעיו. התובע טוען בכתב תביעתו כי הינו הבעלים הרשום של 1/8 מן הקרקע הידועה כחלקה 76 בגוש 19053 מאדמות מג'ד אל כרום (להלן: "הקרקע"). תמצית טענות התובע, בקיצור נמרץ היא כי קיים הסכם חלוקה של הקרקע בין הבעלים המשותפים. אחד מאותם בעלים מכר את חלקו לנתבע ולפיכך הנתבע רכש את זכויותיו של המוכר בחלק מסוים של הקרקע כפי שנקבע באותו הסכם חלוקה. הנתבע אכן רכש את אותו חלק של הקרקע ועיבד אותו. אולם בחודש 10/06 החל לפלוש לחלק הקרקע אשר בחזקת התובע והסב לו נזקים.

2.הנתבע מכחיש קיומו של הסכם חלוקה חתום על ידי כלל השותפים, אך טוען כי כל אחד מבעלי הזכויות בחלקה ידע לאורך כל השנים היכן ממוקם חלקו והייתה על כך הסכמה של כל השותפים. הנתבע טוען כי מיום רכישת המגרש על ידו, משך תקופה של למעלה מארבע וחצי שנים נהג הנתבע במגרשו מנהג בעלים ללא כל הסתייגות של מי מהשותפים למקרקעין ובכלל זה של התובע. כל שביצע הנתבע הוא עבודות פיתוח וגינון סביב ביתו ולא הסב כל נזק למקרקעי התובע.

3.ברקע תביעה זו עומדת תביעה נוספת שהגיש התובע נגד הנתבע, אשר נדונה והוכרעה. במסגרת אותה תביעה תבע התובע את הנתבע לצורך קבלת צו מניעה קבוע שיאסור על הנתבע להיכנס ו/או לעשות כל שינוי במגרשו של התובע בחלקה. ביום 1.11.07, ניתן על ידי כב' השופט זיאד סאלח פסק דין באותה תביעה ת.א. 1964/07 (להלן:"פסק הדין"). פסק הדין ניתן בהעדר הופעה של הנתבע לדיון, על אף שעל פי פסיקת השופט זומן כדין. השופט ציין בפסק דינו כי על פי הדיון בבקשה לסעד זמני למד כי בעלות הנתבע במקרקעין שנויה במחלוקת. החלק המעשי בפסק הדין הינו כדלהלן-

"1. אני אוסר בזאת על הנתבע לבצע כל עבודות בנייה ו/או חפירה ו/או כל שינויים במגרש.

2.הנני אוסר על הנתבע להיכנס למגרש ו/או לעשות כל שימוש בו. איסור זה ייכנס לתוקף כחלוף 60 יום מהיום.

כן הנני קובע כי באם הנתבע יגיש תובענה לביהמ"ש המחוזי בדבר בעלותו באותו מגרש, אזי האיסור אשר בסעיף 2 דלעיל, ייכנס לתוקף רק עם מתן פס"ד סופי בתובענה שתוגש על ידי הנתבע לביהמ"ש המוסמך ובכפוף לאותו פס"ד שיינתן.

3.כמובן שמורה לתובע או למי מהבעלים של החלקה להגיש תובענה לפירוק השיתוף במקרקעין.

4.הנני מאשר בזאת פיצול סעדים, כך שבאם נגרמו לתובע נזקים שלהם הוא זכאי לפיצוי עפ"י חוק, הוא יוכל לעשות כן.

5.הנתבע ישלם לתובע..."

4.מתן צו מניעה כנגד כנסיה למקרקעין כולל בתוכו קביעה כי אין לנתבע זכות להיכנס לאותם מקרקעין. זו היא קביעה נדרשת לצורך מתן צו מניעה. גם אם סייג כב' השופט את תקופת תוקפו של צו המניעה עד למתן הכרעה אחרת של בית המשפט המחוזי במידה ותוגש לו תביעת בעלות או היה ותוגש תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין, הרי אין לשלול בכך את העובדה כי לא נטען בפני כי הייתה קביעה אחרת של בית משפט כלשהוא בדבר זכותו של הנתבע במקרקעין. במצב דברים זה הרי שתוקף ההכרעה שריר וקיים. קביעה זו הינה נדבך מרכזי בעילת תביעתו של התובע לפיצוי בגין נזקים נטענים שנגרמו לו כתוצאה מפלישת הנתבע לאותם מקרקעין.

השאלה המתעוררת לפני הינה האם פסק דין אשר ניתן בהעדר הופעה של הנתבע יוצר מעשה בית דין בבחינת השתק פלוגתא.

5.היווצרותו של השתק פלוגתא מחייב בחינת קיומם של ארבעה תנאים. לעניין זה ראה למשל, ע"א 04 / 4087 מוטי גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ [פדאור (לא פורסם) 05 (21) 108], 3 -

"היווצרותו של השתק הפלוגתא מותנה בהתקיימותם של ארבעה תנאים שונים, כפי שסיכמה זאת ד"ר זלצמן בספרה הנ"ל: הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות היא אותה פלוגתא, על רכיביה המשפטיים והעובדתיים; בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו; ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או משתמעת ונקבע לגביה ממצא פוזיטיבי; ההכרעה בפלוגתא הייתה חיונית לצורך פסק הדין הראשון (זלצמן, שם בעמ' 141)."

דומה בעיני כי התנאי המחייב דיון בעניין זה הינו כי "בין הצדדים התקיימה התדיינות בכל הנוגע לפלוגתא זו". האם פסק דין אשר ניתן בהעדר הופעה של הנתבע לדיון מקיים את הדרישה כי בין הצדדים התקיימה התדיינות.

6.פרופ' נינה זלצמן בספרה מפנה לכך כי השאלה האם התקיימה התדיינות בפלוגתא הינה למעשה השאלה הם ניתן לבעל הדין יומו בבית המשפט ( זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמ' 625).

7.המקרה אשר לפני איננו המקרה בו הנתבע כלל וכלל לא התגונן בפני תביעה. המדובר במקרה בו לא זו בלבד כי הנתבע הגיש כתב הגנה, אלא אף היה שותף פעיל ומלא להליכי הדיון בבקשה למתן צו מניעה זמני (בש"א 1774/07). עוד יש לציין כי הנתבע הגיש בקשה לביטול פסק הדין אשר נדונה בפני כב' השופט זיאד סלאח ונדחתה על ידו כאשר הוא קובע כי אין לנתבע הגנה אפשרית כשלהיא בפני התביעה. (בש"א 4286/07 החלטה מיום 18.2.08 במעמד הצדדים). אומנם התביעה גופה לא נדונה בדיון הכוחות וטיעון משפטי מלא במעמד שני הצדדים. אולם, אין זה המקרה בו ניתן לטעון כי אל היה לנתבע כלל יומו בבית המשפט וכי הפלוגתא לא נדונה. השופט מצא לנכון ליתן פסק דין בהעדר התייצבות ולאחר מכן לדחות את הבקשה לביטולו.על החלטות אלו לא הוגש ערעור.

8.נמצא אם כן כי הפלוגתא נדונה בפני ביתה משפט ולנתבע ניתן יומו בבית המשפט. לא ניתן לאפשר לבעל דין להבנות ממחדלו ולשוב ולהעסיק את בית המשפט ואת הצד שכנגד בפלוגתאות בגינן ניתן לו יומו, גם אם לא ניצל אותו באופן מרבי. היה ונקבע אחרת יוכל בעל דין לבחור שלא לנצל את יומו בבית המשפט על מנת לשוב ולפנות לבית המשפט בעתיד באותה פלוגתא, כאשר יבחר לעשות כן. בית המשפט יוצף בתביעות חוזרות במקום לנצל משאביו לעניינים אשר טרם נדונו.

ראה לעניין זה למשל, עא 90 / 1418 מרים מאור נ' אריה הרשנהורן מה (3) 95, עמוד 102-103-