ממן נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

1.עסקינן בתובענה, במסגרתה מבקש התובע להכיר באירוע מיום 30.3.11, אשר במהלכו נפגע בבית החזה, כתאונת עבודה.

2.לאחר ניהול מסכת ראיות ביחס לסוגיית קרות האירוע, סיכמו הצדדים את טענותיהם בעל פה, ובהחלטה מיום 25.10.12 קבע בית הדין כי התובע עמד בנטל שהוטל עליו כעצמאי להוכיח התרחשותו של האירוע מיום 30.3.11, אשר תואר על ידי בית הדין בזו הלשון:

"ביום 30.3.11 עבד התובע במפעל השייך לו. על גבי שולחן היה מונח חלון כבד, התובע רצה להפוך את החלון, אולם עקב משקל החלון הוא נמשך אל החלון, וצלעותיו נמחצו אל השולחן. התובע העיד כי כבר בעת שמשך את החלון חש כאבים. לאחר מחיצת הצלעות אל השולחן, התובע חש בכאבים בבית החזה ואף בקשיי נשימה, אולם הוא סבר כי אין מדובר בנזק משמעותי, אלא רק בכאבים הנובעים מנסיון להרים חפץ כבד. בנוסף, התובע סבל מדלקת ריאות, שעדיין היו לה ספיחים.

לאחר שהכאבים לא חלפו, פנה התובע לאחר יומיים לקבל טיפול רפואי. באישור הרפואי מיום 1.4.11 לא אובחנה הבעייה, אולם ברור מן האישור כי התובע סובל מכאבים בבית החזה. גם באישור רפואי מאוחר יותר, מיום 27.4.11, התמונה דומה. רק לאחר מכן נשלח התובע למיפוי עצמות, אשר הראה שברים בצלעות בשני הצדדים. יצויין כי בצילום חזה שנערך ביום 18.2.11, כחודש וחצי לפני התאונה, לא נמצא כל שבר בצלעות".

3.לצורך הכרעה בסוגיית הקשר הסיבתי מונה ד"ר לייקין ייבגני, מומחה לרפואה תעסוקתית, כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה"), והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:

"1. ממה סובל התובע בכל הקשור לבית החזה, לריאותיו ולצלעותיו?

2.האם קיים קשר סיבתי בין התשתית העובדתית שפורטה להלן לבין הליקויים מהם סובל התובע, ככל שישנם כאלה?".

4.המומחה השיב בחוות דעתו מיום 26.12.12, במסגרתה סקר את החומר שהיה בפניו, וציין:

"התשובה שלילית, למיטב הבנתי וככל שניתן להסתמך על האסמכתא הרפואית הקיימת, אין קשר סיבתי בין האירוע עליו דיווח התובע לבין השבר בצלע."

5.בהחלטה מיום 1.1.13 ניתנה לצדדים אפשרות לפנות לבית הדין בבקשה להציג למומחה שאלות הבהרה, ונקבע כי במידה ולא יוצגו שאלות כאמור יסכמו הצדדים בכתב.

6.בהחלטה מיום 3.2.13 אישר בית הדין לתובע להציג למומחה את שאלות ההבהרה הבאות:

"5א. כבודו קובע בחוות דעתו כי השברים מהם סבל התובע הם שברי מאמץ שיתכן

ונגרמו עקב שיעול ממושך:

מה ההסתברות הכללית כי לאדם בגילו ובמצבו הרפואי של התובע ייגרמו שברים כתוצאה משיעול ממושך על רקע זיהום ויראלי?

ב.בהנחה שהשברים שפורטו הם אכן שברים שנגרמו כתוצאה משיעול, האם לא היינו מצפים כי השברים בצלעות ייגרמו, אם בכלל, 'בשיא' של מחלת הריאות, כאשר השיעול הוא החריף והקשה ביותר, ולא כאשר התובע התגבר על מחלתו ונשארו למחלתו רק ספיחים? אם לא, מדוע לא?

ג.האם יתכן, כי לאחר תקופה של שיעול ממושך יהיה די באירוע של הפעלת לחץ קל על בית החזה, לא כל שכן אירוע של הישענות חזקה לצורך הרמת חלון כבד של שולחן העבודה, כדי לגרום שברים בצלעות? אם לא, מדוע לא?

ד.האם יתכן, כי לאחר תקופה של שיעול ממושך הופיעו אצל הנפגע שברי מאמץ שהם אסימפטומטיים, ולאחר אירוע ההישענות בחוזקה על שולחן העבודה לצורך הרמת החלון הכבד הפכו השברים לסימפטומטיים, כך שכתוצאה מאירוע התאונה לא יכל התובע להמשיך ולעבוד?".

7.ביום 25.2.13 השיב המומחה לשאלות עליהן נשאל, תוך שהוא אינו סוטה מהאמור בחוות דעתו.

8. בהחלטה מיום 27.2.13 הורה בית הדין לצדדים להגיש את סיכומיהם, וכך עשו הצדדים.