מליחי נ' שופט

החלטה

בקשה לסילוק על הסף של הערעור אשר הוגש על החלטת בית משפט השלום בכפר סבא (כב' הש' רחל קרלינסקי) מיום 2.4.13 הדוחה בקשת המערער לתקן או לבטל את פסק הדין שניתן ביום 19.12.12 (ת.א 53868-02-11).

תמצית העובדות הנדרשות לנדון

1. ביום 19.12.12 חתמו הצדדים על הסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין ע"י בית המשפט קמא (להלן – פסק הדין או הסכם הפשרה לפי העניין).

נאמר על דרך הקיצור כי בהסכם הפשרה הוסכם כי המערער ישלם למשיב דמי שכירות חודשיים, בגין שכירת שטח מקרקעין מסוים מידיו (להלן- המושכר), בשיעור של 2500 ₪ למשך 36 חודשים החל מיום 1.1.13 וכן תשלומים נוספים בשל חוב עבר בגין שכירת המושכר.

2.ביום 10.2.13 הגיש המערער לבית המשפט קמא בקשה בכתב לתקן את פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה בדרך של הוספת הפיסקה באה –

"במידה וירצה הנתבע לצאת מהמושכר לפני יום 31.12.15, יודיע לתובע חודש מראש והתובע יחזיר לנתבע את כל ההמחאות של החודשים המאוחרים ליום עזיבתו את המושכר"

בו ביום ניתנה החלטת ביהמ"ש קמא הדוחה את הבקשה ומבהירה כי –

"...ביהמ"ש סיים את מלאכתו ואינו בעל סמכות בהעדר הסכמה להוסיף תנאים על אלו שנקבעו בפסק הדין"

3.ביום 18.3.13 שב המערער והגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטת ביהמ"ש מיום 10.2.13 או לחלופין לבטל את פסק הדין.

ביום 2.4.13, ואחר שניתנה הזדמנות למשיב להגיב על המבוקש, דחה בית המשפט קמא את הבקשה הנוספת (להלן – ההחלטה)

ביום 25.4.13 הוסיף ביהמ"ש קמא ודחה אף את בקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין.

המערער מבקש לערער על החלטת ביהמ"ש מיום 2.4.13 הדוחה כאמור את בקשתו הנוספת לתיקון פסק הדין או לביטולו.

4.ביום 17.12.13 הגיש המשיב את בקשתו לסילוק הערעור על הסף, כאשר עיקר טענתו היא שהערעור הוגש באיחור רב וללא כל סיבה מוצדקת לכך. לטענת המשיב עסקינן למעשה בערעור על פסק דין שניתן ביום 19.12.12 אף שהערעור עצמו הוגש רק ביום 16.5.13, כשלושה חודשים לאחר המועד הקבוע בתקנות, וללא כל טעם מיוחד.

5.המערער טוען מנגד כי בקשת המשיב לדחייה על הסף עצמה הוגשה באיחור רב ולמעשה בסמוך למועד אשר נקבע לדיון בערעור, וזאת אך ורק על מנת לעכב ולמשוך ההליך, וכבר מטעם זה יש מקום לדחות הבקשה. מיד יאמר כי אין לקבל טענתו זו של המערער שכן המשיב טען לדחיית הערעור על הסף בשל אי הגשתו במועד כבר בתגובתו לבקשת המערער לפטור מאגרה מיום 22.5.13.

6.לבד מכך טוען המערער כי בקשתו לפני ערכאה קמא לא יוחדה לעניין תיקון טעות בפסק הדין והיא כוללת אף בקשה לביטולו ולפיכך מניין הימים צריך שימנה ממועד ההחלטה בבקשה ולא ממועד מתן פסק הדין. לחלופין טוען המערער כי בנדון קיימים טעמים מיוחדים המצדיקים הארכת המועד להגשת הערעור נוכח העוול המשמעותי שיגרם לו באם לא ישמעו טענותיו ובהתחשב בכך שהסכם הפשרה בנוסחו לוקה באי חוקיות שכן הסתבר לו, לטענתו, כי המשיב כלל אינו רשאי להשכיר למערער או לכל אחד אחר את המקרקעין נשוא ההסכם.

להלן נבחן את טענות הצדדים .

המועד להגשת ערעור על החלטת בית המשפט קמא

7.המערער בבקשתו מיום 10.2.13. ביקש לתקן טעות, כטענתו, אשר נפלה בפסק הדין המאשר את הסכם הפשרה וביקש להוסיף סעיף להסכם אשר, לטענתו, תואם את כוונת הצדדים עובר לחתימת ההסכם. בית המשפט קמא, כאמור, דחה המבוקש.

בסעיף 81 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) הובהר סדר הזמנים לתיקון טעות בפסק דין, וזו לשונו -