מליח נ' רשת מלונות פתאל- גולדן טוליפ קלאב

החלטה

לפניי בקשה להעברת הדיון לבית המשפט לתביעות קטנות בבאר-שבע, תגובה ותשובה-לתגובה.

את השקפתי בעניין הסמכות המקומית בהקשרים צרכניים פירטתי במקום אחר [א 714188/07 מירס תקשורת בע"מ נ' שמטל בינוי פרויקטים בע"מ מיום 14.10.07].

הנתבעת, שלא ציינה במדויק את האישיות המשפטית שלה, השאירה בלתי-נסתרת את טענת התובעת, הנתמכת על ידי פרסומיה של הנתבעת, כי מדובר בחלק מרשת שלה סניפים, בין השאר, במחוז תל-אביב.

אפילו מדובר באישיות משפטית נפרדת מן הבחינה הפורמאלית, שלה אין סניפים, ואשר מושבה במחוז הדרום בלבד – אין בכך כדי לשנות מתוצאה זו. הבחינה הנה לפי פרשנות תכליתית של דיני הסמכות המקומית, ולא לפי פרשנות פורמאלית של דיני התאגידים. דיני הסמכות המקומית מעדיפים את האינטרס של הלקוח-התובע על האינטרס של הנתבע המוסדי, ומאפשרים לתובע לתבוע במקום שבו יש לנתבע סניף, למרות שמבחינת הנוחות הדיונית של הנתבע, כגון לעניין התייצבות עדים רלבנטיים – היה מקום לילך אחר מקום הסניף של הנתבע שבו התרחשה הפעילות מושא התובענה.

את ההתקשרות בין הצדדים יש לאפיין כלהלן: הנתבעת הזמינה את הציבור, לרבות התובעת, להציע לה הצעות לנפוש במלון של הנתבעת. התובעת הציעה הצעה לרכוש מן הנתבעת חבילת-אירוח כלשהי. הקיבול שעשתה הנתבעת השתכלל במסירתו לתובעת; קרי: במקום מושבה של התובעת [חוק החוזים (חלק כללי), סעיף 5]. לפיכך מקום ההתקשרות הוא מקום מושבה של התובעת בעת הקיבול.

את הנזק מושא התובענה אין לנתק מן ההתקשרות החוזית שבהקשרה אירע; משום שבמחדלים הרשלניים הנטענים שגרמו לו יש גם משום 'אי-התאמה' חוזית.

סיכומו של דבר: הפרספקטיבה הצרכנית היא עיקר בענייננו; והיא מחייבת להעדיף פרשנות משפטית שלא תאלץ לקוח של בית מלון לתבוע את בית המלון במקומו המרוחק של המלון, ועל-ידי-כך תהפוך את התביעה לבלתי-כלכלית, ואת הזכויות שנפגעו-לכאורה – לבלתי-מוגנות-למעשה.

על כן הבקשה להעברת הדיון למחוז הדרום נדחית.

ניתנה היום, ד' סיון תש"ע, 17 מאי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: