מכירת רכב אינה מפקיעה את זכות המבוטח לפיצוי בגין מקרה ביטוח שאירע לפני המכירה

1.         עניינה של התביעה בפיצוי על פי פוליסת ביטוח בגין נזק שנגרם לרכב מסוג טויוטה אשר היה בזמנים הרלוונטים בבעלות התובע.

2.         על פי הנטען בכתב התביעה, בעת שהרכב היה בבעלות התובע, ביום 15.10.02, ניזוק הרכב מפגיעת ברד. על פי חוו"ד שמאי שהוגשה מטעם התובע, הוערך הנזק לרכב בסך של 3,400 ש"ח כנזק ישיר וסך של 3,809 ש"ח כנזק בגין ירידת ערך.

3.         במהלך חודש מאי שנת 2004, מכר התובע את הרכב למר רישרד מרואני. לאחר קניית הרכב, הבחין מר מרוואני כי לרכב נזק מפגיעת הברד. הוא שב ופנה לתובע ודרש השבה ממחיר הרכב בגין נזקי הברד. בעקבות זאת, פנה התובע אל המבטחת, איילון חברה לביטוח בע"מ (להלן: " הנתבעת"), ודרש את תגמולי הביטוח.

3.         הנתבעת דחתה את דרישתו של התובע. הטעמים לדחיית התביעה היו, בעיקר, העובדה שהרכב כבר נמכר ואינו מצוי יותר בבעלות התובע וכן השיהוי בו הוגשה הדרישה לפיצוי. במסגרת כתב הגנתה הוסיפה הנתבעת וטענה, שהתובע מסר יפוי כוח לרוכש בשל תביעת תגמולי הביטוח ועל כן נחשב כמי שוויתר על תגמולי הביטוח.

4.         בדיון שנערך בפניי העידו: מטעם התובע העיד מר מרוואני (רוכש הרכב), השמאי מר אורן יעקב והתובע בעצמו. מטעם הנתבעת העיד החוקר מר אייל קלדס. ב"כ התובע לא עמד על חקירת השמאי מטעם הנתבעת.

דיון:

5.         התובע העיד לפניי שהרכב היה בבעלותו, אולם רוב הזמן היה בשימוש בתו. לאחר המכירה ורק לאחר שמר מרוואני הסב את תשומת ליבו לנזקי הברד, הבחין התובע בנזקי הברד ועל כן פנה אל הנתבעת.

6.         לחוות דעת השמאי מטעם התובע צורפו תמונות צבעוניות של נזק הברד. עיינתי בתמונות אלה ואכן מדובר בנזק שאיננו בולט לעין. בנסיבות אלה, אני מקבל את גרסת התובע שהוא לא הבחין ב"זמן אמת" בנזק שנגרם לרכב כתוצאה מן הברד. הנני קובע, איפוא, שהמועד הראשון בו הבחין התובע בנזק היה, לאחר שמר מרוואני הסב את תשומת ליבו לנזק זה, בחודש מאי 2004.

6.         הנתבעת טענה, שהשיהוי הרב בהגשת התביעה גרם לה לנזק ראייתי והוא משמיט את זכותו של התובע לקבל את תגמולי הביטוח. אין בידי לקבל טענה זו.

ראשית, התרשמתי מעדותו של התובע ואני מקבל את גרסתו כי לא הבחין בזמן אמת בנזק שנגרם.

שנית, דרישת התובע אל הנתבעת הוגשה בסמוך לאחר שנודע לו על הנזק. בנסיבות אלה לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת שהיה שיהוי בהגשת הדרישה.

7.         הנתבעת טענה לנזק ראייתי, בעקבות השיהוי בדרישה לתגמולי ביטוח.

בישיבה המקדמית, שנערכה לפניי ביום 3.1.06, הבהיר ב"כ התובע כי אין מניעה מלבדוק את הרכב וכי הרכב עומד לרשות הנתבעת לצורך בדיקת אנשי המקצוע שלה. הנתבעת בחרה, מטעמיה, שלא לבדוק את הרכב: לא בעת הגשת הדרישה לקבלת הפיצוי במהלך שנת 2004, ואף לא בעת התנהלות המשפט שלפניי. בנסיבות אלה אני סבור, שהנתבעת מושתקת מלטעון כי נגרם לה נזק ראייתי.

8.         הנתבעת הוסיפה וטענה שמכירת הרכב למר מרוואני מפקיעה את זכותו של התובע לתגמולי ביטוח.

אינני סבור שיש למכירת הרכב נפקות המפקיעה את זכותו של מבוטח לקבל תגמולי ביטוח. בחוק חוזה הביטוח, תשמ"א - 1981 (להלן:" החוק"), אין כל מגבלה ממנה עולה שמכירת נכס מפקיעה את זכותו של המבוטח לקבלת פיצוי כל עוד מקרה הביטוח אירע לפני המכירה.

9.         הנתבעת צירפה את "הרשימה" לפוליסה לכתב הגנתה. גם בתנאי הרשימה אין כל התניה השוללת את הזכות לפיצוי מאת המבוטח לגבי נזקים שאירעו  בטרם  מכר את הרכב.

משכך, הריני דוחה את טענת הנתבעת לפיה מכירת הרכב לאחר קרות מקרה הביטוח מפקיעה את זכותו של המבוטח לקבלת פיצוי מאת המבטחת של הרכב.

10.        טענה חלופית שהעלתה הנתבעת, הינה שהתובע מסר יפוי כוח לרוכש הרכב לצורך קבלת תגמולי הביטוח בשמו, על כן אין הוא זכאי יותר לקבל פיצוי מאת הנתבעת. עיון בנוסח אותו יפוי כוח מלמד, כי אינו יפוי  כוח בלתי חוזר ואין בו כל ויתור על זכותו של התובע, זולת הרשאה למר מרוואני לתבוע בשמו של התובע את תגמולי הביטוח.

11.        בעת חקירתו הנגדית של התובע הציגה לפניו הנתבעת "הודעה" שנגבתה ממנו על ידי חוקר מטעם הנתבעת. על פי אותה הודעה ויתר התובע על זכותו לתגמולי הביטוח. בהקשר זה טענה הנתבעת כי התובע וויתר על תביעתו ואינו זכאי לכל פיצוי לנוכח ההודעה החתומה על ידו "מרצונו הטוב והחופשי".