1.
כללי
לפני תביעה לפינוי וסילוק ידם של הנתבעים מהמקרקעין הנמצאים בתחום מושב
נחם המתוחמים בצבע כתום "בלוח שטחים המוחזקים על ידי הישוב" שצורף לכתב התביעה והמסומן כנספח א', אליהם פלשו הנתבעים והקימו עליהם משתלה וחנות לממכר רהיטים. (להלן: "
המקרקעין").
התביעה הוגשה בסדר דין מקוצר ובהחלטה של כב' הרשמת ת' נמרודי, מיום 9.2.05 ניתנה לנתבעים רשות להגן באופן שתצהיריהם יהוו כתב הגנה.
התובעת, נחם מושב עובדים של הפועל המזרחי להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: "
התובעת"), הינה בעלת זכויות של "בר רשות" וזאת מכוח הסכם שכירות משולש עליו חתמה עם מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית לארץ ישראל ( להלן" "
ההסכם המשולש") .
מר זרח ועלני, הינו תושב ומתגורר בבית המגורים במושב נחם (להלן:"
הנתבע"). מר מיקי שהרבני הינו תושב מושב זכריה ואין לו, אף לטענתו, כל זכות שהיא במקרקעין הנדונים (להלן:"
הנתבע שהרבני").
לטענת התובעת, פלשו הנתבעים ו/או מי מטעמם למקרקעין שלא כדין, בשנה שקדמה להגשת התובענה והקימו בהם משתלה וחנות לממכר רהיטים ללא אישור התובעת ו/או הסכמתה ומבלי לשלם לה דמי שימוש ראויים עבור השימוש שנעשה בהם.
השאלות העיקריות העומדות במרכזה של תובענה זו הן: האם אכן פלשו הנתבעים
למקרקעין והאם חרגו מן השימוש החוקי המותר בהם ואשר מקים לתובעת עילת פינוי כנגדם.
טענות התובעת
2. כאמור, התובעת הינה בעלת זכויות של "בר רשות" במקרקעין הנדונים, מכוח ההסכם המשולש. לטענתה, במועד כלשהו בחצי השנה או בשנה שקדמה להגשת התובענה פלשו הנתבעים למקרקעין ללא אישורה ו/או הסכמתה. פניותיה לנתבע, ובכלל זה באמצעות עורך דינה ובכתב, להגיע לישיבת ועד המושב שנערכה על מנת להסביר כיצד הגיעו המקרקעין לידיו, נענו בשלילה. הנתבע אף סרב לקבל לידיו את הזימון לישיבה. לא זו אף זו, הנתבעים משתמשים במקרקעין בשימוש חורג ומנהלים בהם עסק ו/או חנות רהיטים. שימוש כאמור, אין התובעת יכולה להתיר לנתבעים מאחר שזכויותיה במקרקעין מוגבלות, מכוח סעיף 3 להסכם המשולש, לשימוש חקלאי בלבד. נוכח האמור, השימוש החורג עולה כדי הפרת סעיף 3 הנ"ל ומעמיד את התובעת בפני הסכנה כי הקרקעין ילקחו ממנה על ידי ממ"י. עוד נטען כי האישורים "
להקמת חממה" המצויים בידי הנתבע נתנו לו שלא כדין על ידי אחיו, מי ששימש במועדים הרלוונטיים כיו"ר ועד המושב, ועל דעתו בלבד, מבלי שקיבל את הסכמת ועד התובעת ו/או מבלי שקיבל את אישור האסיפה הכללית ו/או מבלי שנכתב פרוטוקול המתעד את ההחלטה בספרי הפרוטוקולים של התובעת כמתחייב בחוק. יתרה מכך; מטרת ההיתר היתה
הקמת חממה ולכל היותר "
הקמת חממה לגידול פרחים". ואולם, הנתבע ראה היתר לעשות דין לעצמו ובפועל משמשת החממה כחנות לממכר רהיטים ו/או כחנות לממכר אביזרי גינון וריהוט גן שאינם מהווים שימוש חקלאי כפי המתחייב מן ההיתר או/ו כפי המתחייב, כאמור, מההסכם המשולש. זאת ועוד, ההיתר שבידי הנתבעים, התיר הקמת חממה על שטח של 2,160 מ"ר ואולם בפועל השתלטו הנתבעים על שטח מקרקעין של 10 דונמים לערך וזאת נוסף להשתלטותם על כביש הגישה למקום, אשר שייך אף הוא לתובעת, כל זאת במקום בו הנדל"ן הוא היקר ביותר באזור. לחילופין, טוענת התובעת כי הנתבעים אינם משלמים לה דמי שימוש עבור השימוש במקרקעין לפיכך, קמה לה זכות לבטל רשות שניתנה להם ויש לראות בהגשת התובענה הודעת ביטול, כאמור. אשר לנתבע שהרבני נטען, כי אין לו כל זכות במקרקעין ודי בכך כדי לסלקו מהם.
טענות הנתבעים
3. הנתבעים דוחים את טענת הפלישה למקרקעין וטוענים כי הקרקע נשוא המחלוקת הינה אחת מבין מספר חלקות בנות 7 דונמים כל אחת אשר הוקצו למספר מוגבל של חברים, בינהם הנתבע, וזאת בנוסף לחלקת הקרקע הבסיסית הניתנת לכל אחד מחברי המושב, גם היא בגודל של 7 דונמים. עוד טען, כי הוא מחזיק במקרקעין משך 20 שנה, תחילה החזיק בהם עם אביו ולאחר פטירת האב עם אמו.
עם זאת ציין כי הוא אינו בעל הזכויות במקרקעין, וכי הוא עובד בהם ומן ההכנסה מפרנס את אמו. זאת ועוד, טוען הוא להיותו "
בן ממשיך". מעמד אשר קיבל, לטענתו, את אישור הסוכנות היהודית והתובעת והקנה לו את האפשרות להתקבל אף כחבר באגודה.
אשר לנתבע שהרבני - הוא אינו טוען לזכות עצמאית כל שהיא במקרקעין אף לא להחזקה בהם והמצאותו במקום היא מכוח שותפות עסקית עם הנתבע. התובעת ידעה על התוכנית לבנות חממה על המקרקעין וחתימתה על תוכניות הבניה, האחת לפני 2.5 שנים, והשניה לפני 4 שנים בתוספת לחתימות ממ"י, משרד החקלאות והועדה המקומית לתכנון ובניה, יוצרות מניעות לטעון כעת לפלישה למקרקעין. עוד נטען, כי על התוכניות חתומים מטעם התובעת, שני אנשים שונים במועדים שונים בצירוף חותמת האגודה. לפיכך, האישור ניתן כדין וכל טענות מרמה וזיוף מקומן אינו בתובענה זו. עוד דוחים הנתבעים את הטענה המתייחסת לגודל המקרקעין וכי מדובר בשטח "
הטוב ביותר בבית שמש", ולכך לא הובאה כל ראיה. לטענתם, הם הקימו על המקרקעין חממה, בהתאם לתוכניות המאושרות אשר בידיהם וכל טענה לשימוש חורג צריכה להתברר בפני הרשות המקומית, הגוף המוסמך להעמיד לדין על חריגה כאמור. הועדה המקומית לתכנון ובניה לא רק שלא ראתה בעסק שהקימו שימוש חורג. יתר על כן, יו"ר הועדה נכח בטקס הפתיחה שהתקיים ביום 1.7.04, אשר הפרסומים לו הוכתרו בכותרת "
משתלת הר טוב", ללמדך על כשרות העסק וההסכמה להקמתו. זאת ועוד; הנתבעים לא הפרו את ההסכם המשולש ואף לא את סעיף 3 הנ"ל מהטעם שהשטח העליון של הקרקע מנוצל בעיקר לצורכי חקלאות בכלל זה, גידול זרעים לשתילים, גידול שתילים לעצים, גידול פרחים אשר לצורך גידולם נדרש לאחסן זבל, כלי עבודה, כלי קיבול, שולחנות עבודה ואף כיסאות לפועלים.
לחילופין, אם תטען התובעת לזכותה לביטול הרשות שניתנה, עליה לפצות את הנתבעים בגין השקעות שהשקיעו בתשתית העסק ובהקמתו.
דיון והכרעה
4. מטעם התובעת העידו: מר בני דויד, יו"ר ועד האגודה, מר עזרי דוד ומר שמריהו משה, חברי ועד האגודה. מטעם הנתבעים העידו: מלבד הנתבעים, גם מר שמאי ועלני, אחי הנתבע.
לאחר שמיעת העדויות, עיון בתצהירי עדות הראשית, במסמכים ובמוצגים שבתיק ולאחר שנתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים בסיכומיהם שבכתב, שוכנעתי כי דין התביעה להתקבל מהטעמים שיפורטו בהמשך.