ת"ק
בית משפט לתביעות קטנות ב א י ל ת
|
1302-07
24/01/2008
|
בפני השופט:
י. עדן
|
| - נגד - |
התובע:
טריגר דוד
|
הנתבע:
רחל מוסרי
|
| פסק-דין |
1
. הנתבעת ניהלה עסק בשם "מרכז הטיפוח", אשר היה מכון לקוסמטיקה.
שמה הנכון של הנתבעת הוא כאמור בכותרת דלעיל.
2
. אין מחלוקת כי בתאריך 27.11.2006 התובע פנה למכון הקוסמטיקה לקבלת טיפול של קילוף העור בשתי כפות רגליו.
3. לטענת התובע הוא מבצע טיפול זה של "הסרת עור מכפות הרגליים" כל 3-4 חודשים בחיפה.
לטענת התובע, בוצע לו טיפול הסרת העור בשתי כפות הרגליים על ידי עובדת במקום "והכל היה בסדר", אולם כאשר העובדת מרחה על כף רגל ימין שלו חומר ריכוך, החלה צריבה חזקה בכף הרגל.
התובע טוען כי מדובר בטיפול רשלני, אשר גרם לו לכווייה קשה בכף הרגל.
התובע הציג אישורים רפואיים לכווייה האמורה ותמונות כף הרגל, המראות צריבות.
אין מחלוקת בין הצדדים על כך שנגרמה לתובע צריבה בכף הרגל כאמור.
4. הנתבעת טוענת כי העובדת מטעמה אכן מרחה על רגלו של התובע חומר אשר היא מגדירה אותו כ"חומר מאוד חזק".
הנתבעת לא הציגה פרטים לגבי החומר, הוראות שימוש, או כל פרט אחר אשר יוכל לשפוך אור על טיבו ומהותו. כל שטענה הוא, כי זהו חומר שמשתמשים בו בכל הארץ והוא נמכר בכל החנויות, והסוכן שמכר לה את החומר נתן להן הסבר לגביו. לדבריה, עבדו עם החומר כשנה לפני האירוע ולא היו תלונות.
5
. הצדדים חלוקים בתהליך הטיפול ברגל התובע - בעוד התובע טוען שתחילה בוצעה הסרה של העור מכף הרגל ולאחר מכן טיפול במשחה, הנתבעת טוענת כי לא בוצעה הסרת העור תחילה אלא המשחה הושמה על כף הרגל ואז התחילה הצריבה.
6
. לדברי הנתבעת מקור הבעיה בכך שהתובע הגיע עם רגליים "פצועות במצב קשה" כדבריה, וכל העור ברגליו כבר היה מקולף, וכי הוא שכנע את העובדת לבצע את הטיפול, למרות הבעיות ברגליו.
הנתבעת לא זימנה את העובדת להעיד, אולם לדבריה היתה נוכחת במקום כשהאירוע קרה.
7
. לאחר ששמעתי את הצדדים, באתי למסקנה כי יש לקבל את התביעה בחלקה בלבד.
8
. על התובע היה להזהיר את הנתבעת ועובדיה מפני בעיות, ככל שהיו לו בכף הרגל, לפני הטיפול. מתיאורי התובע כי בכל כמה חודשים הוא מבצע קילוף העור, וכן מתמונות העקב של כף הרגל, ניתן להתרשם כי קיימת רגישות מסויימת, וטענת הנתבעת כי היו לו פצעים בכף הרגל איננה בלתי סבירה.
מהשתלשלות העניינים המתוארת ומהראיות הדלות שבפני, קשה לקבוע קיומו של קשר סיבתי ישיר בין החומר האמור לבין הנזק הנטען.
על התובע היה להוכיח הקשר בין החומר לתוצאה של הכווייה בכף הרגל, וזאת באמצעות חוות דעת רפואית, אשר לא הוגשה.
יחד עם זאת, לאור סמיכות הזמנים והעובדה שהכווייה נגרמה במהלך הטיפול, קיימת סבירות לקשר סיבתי כאמור.
מנגד, אני מוצא כי על התובע אשם תורם בכך שלא הזהיר מפני רגישות נחזית הקיימת בכפות רגליו.