מכאילוב(עציר) נ' מדינת ישראל

החלטה

1.לפני ערר על החלטתו של בית משפט השלום בעכו (כב' השופטת רונית בש) במסגרת בקשה למעצר העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, החלטה מיום 9.8.2010.

2.כנגד העורר הוגש לביהמ"ש השלום בעכו כתב אישום המייחס לו עבירה של התפרצות למגורים בכוונה לבצע גניבה, וגניבה.

בית המשפט קמא קבע בהחלטתו כי עיין בחומר הראיות שבידי המשיבה והגיע למסקנה שקיימות בתיק החקירה ראיות לכאורה "המהוות חומר גולמי אשר יש בו פוטנציאל להביא להרשעת המשיב בסופו של הליך בתיק העיקרי"

בית המשפט התייחס לטענת סניגורו של העורר על כך שלא מתקיימת במקרה דנן עילת מעצר נוכח העובדה שמדובר בעבירות רכוש ונוכח העובדה שהמשיב לא הורשע בשנים האחרונות בביצוע עבירות רכוש. (בדיון בפני במסגרת הערר טען הסניגור כי הרשעתו האחרונה של הנאשם בעבירת רכוש היתה בשנת 2001), וכך אמר:

"אינני מקבלת בתיק זה את טיעונו של הסניגור. אמנם עבירות הרכוש הנ"ל מקימות חזקת מסוכנות סטטוטורית (כך במקור! נראה שחסרה כאן המילה "אינן" לפני המילה "מקימות". ע.ג.), אולם במקרה דנן עסקינן בעבירה של התפרצות לדירה ובעבירה של גניבה, ועבירת ההתפרצות לדירה מגלמת בחובה מסוכנות פוטנציאלית של המשיב לביטחון הציבור [ראה בש"פ 45/10 מסראווה נ' מדינת ישראל (פורסם בתקדין)] (...)".

בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי יש מקום לדעתו לבחון את חלופת המעצר שהוצעה על ידי הסנגור, היינו כי העורר שלפניי ישהה במעצר בית מלא בבית אמו בעיר עכו. בית המשפט הוסיף כי ראוי ששירות המבחן יתן את דעתו לחלופת המעצר האמורה וזאת במיוחד משום שמדובר בעורר המשתמש בסמים. על שום כך דחה בית המשפט קמא את הדיון בבקשת המעצר ליום 30.8.10 לצורך קבלת תסקיר מעצר.

במילים אחרות, בית המשפט דחה את המשך הדיון ב- 21 ימים כדי לקבל תסקיר מעצר לבחינת האפשרות שהעורר ישהה במעצר בית מלא בבית אמו. הסנגור טען בפניי במסגרת הערר כי במהלך הדיון שהתקיים בפני בית המשפט קמא היו נוכחים במקום אמו של העורר ואחיו ואישתו, שני המפקחים שאמורים היו לפקח על העורר על פי הצעת החלופה.

3.סבורני כי בנסיבות העניין מן הדין לקבל את הערר בשל טעם אחד פשוט: לא מתקיימת במקרה זה עילת מעצר עד תום ההליכים: ראו את הוראת סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים).

אומנם פסיקתם של בתי המשפט הכירה בכך שגם עבירות רכוש נמנות עם העבירות שעלולות לסכן את בטחון האדם ובטחון הציבור. אולם, זאת מקום שבו מבוצעות העבירות באורח שיטתי או בהיקף ניכר תוך התארגנות של מספר עבריינים או תוך שימוש באמצעים מיוחדים ומתוחכמים: בש"פ 5431/98 פרנקל נ' מדינת ישראל, פד"י נב(4), 268, 272; בש"פ 8611/09 וצ'יסלב סטבינסקי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 5.11.09).

אין זה המצב בענייננו. לא מדובר בעורר שביצע עבירות גניבה והתפרצות באורח שיטתי או בהיקף ניכר. גם לא מדובר בשימוש באמצעים מתוחכמים ומיוחדים. ההרשעה האחרונה של העורר בגין עבירת רכוש היתה בשנת 2001.

בנסיבות אלה, ממילא לא היה בסיס להורות על המשך מעצרו של העורר כפי שהורה בית המשפט קמא.

4.אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר ממעצרו בכפוף לכך שהעורר יפקיד ערבות כספית במזומן בסך של 10,000 ₪, ושני ערבים טובים יחתמו על ערבות בסך של 25,000 ₪ כל אחד להבטחת התייצבותו של העורר לכל דיון שאליו יוזמן.

ניתנה והודעה היום ז' אלול תש"ע, 17/08/2010 במעמד הנוכחים.

עודד גרשון , שופט

החלטה

א.אינני רואה מקום לעכב את ביצוע תשלום הפקדון בסך של 10,000 ₪ ואני דוחה את בקשת הסנגור.

ב.אני מורה על עיכוב ביצוע שחרורו של העורר למשך 24 שעות משעה שיופקד העירבון כאמור לעיל.

ניתנה והודעה היום ז' אלול תש"ע, 17/08/2010 במעמד הנוכחים.

עודד גרשון , שופט

קלדניות: סוזי / סיגל א.