השופטת א' פרוקצ'יה:
1. לפנינו שלוש עתירות שעניינן מניעת מינויו של ח"כ רמון לשר בממשלת ישראל. בין לבין, הצטרף ח"כ רמון לממשלה ומונה לשר בתואר של מישנה לראש הממשלה. הסעדים המתבקשים בעתירות, בשינויים המתחייבים הם, איפוא, להצהיר כי מינויו של ח"כ רמון לשר בממשלה הינו בלתי סביר באופן קיצוני באופן הפוסל אותו לכהונה בממשלה, ולהורות על ביטול המינוי (הסעדים החלופיים המצויינים בעתירות בבג"צ 5914/07 ובג"צ 5853/07).
רקע והליכים
2. ביום 23.8.06 הוגש לבית משפט השלום בתל-אביב כתב אישום כנגד ח"כ רמון בעבירה של מעשה מגונה ללא הסכמה בניגוד לסעיף 348(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. הוא הואשם בכך שבעת היותו חבר כנסת ושר משפטים, ביום 12.7.06, בלשכת ראש הממשלה, נשק והחדיר את לשונו לפיה של המתלוננת, קצינה בצה"ל, אשר שרתה אותה עת במזכירות הצבאית של ראש הממשלה, וכל זאת בלא הסכמתה.
ביום 20.8.06 הודיע ח"כ רמון על התפטרותו מהממשלה, והתפטרות זו נכנסה לתוקפה ביום 22.8.06. במהלך ניהול ההליכים הפליליים, לא שימש ח"כ רמון כשר בממשלה.
ביום 31.1.07 הרשיע בית משפט השלום בתל-אביב-יפו את ח"כ רמון בעבירה שיוחסה לו.
3. בשלב הטיעונים לעונש, ביקש ח"כ רמון לבטל את הרשעתו, תוך שהסתמך לצורך כך על תסקיר שירות מבחן שהוגש בעניינו. התסקיר המליץ כי יוטלו עליו עבודות שירות לתועלת הציבור ללא הרשעה. עמדת ההגנה ושירות המבחן בענין ביטול ההרשעה התבססה על סיווגה של העבירה כנימנית על הרף התחתון של עבירות המין, על עברו הנקי של ח"כ רמון, ועל פועלו הציבורי רב השנים ותרומתו לחיים הציבוריים בישראל. כן הודגש הנזק הממשי הטמון בהרשעה לח"כ רמון כנבחר ציבור, והפגיעה הקשה הצפויה לו ולמשפחתו באם ההרשעה תשאר על כנה. התביעה התנגדה לביטול ההרשעה, תוך ששמה דגש על מהות העבירה, ונסיבות בצועה בידי חבר כנסת ושר בממשלה כלפי קצינה בשירות במשרד ראש הממשלה; כן עמדה על הפגיעה במתלוננת עקב המעשה, ולאור האופן בו ניהלה ההגנה את מהלכיה, שהסב לה, כנטען, פגיעה מיוחדת. עוד נטען כנגד ביטול ההרשעה כי ח"כ רמון לא ביטא חרטה כנה לאורך המשפט ועד לשלב הדיון לעונש, שהוא תנאי יסודי לביטול הרשעה. במיוחד, הודגש הצורך בהעברת מסר מרתיע לציבור מפני מעשי עבירה דומים. התביעה בקשה כי ייקבע שיש קלון במעשה העבירה שביצע ח"כ רמון.
4. בשוקלו את סוגיית ביטול ההרשעה, ותוך שבחן את מכלול השיקולים הנדרשים לענין, הגיע בית משפט השלום למסקנה כי יש להשאיר את ההרשעה על כנה. בכך ראה להעדיף את האינטרס הציבורי על פני עניינו של ח"כ רמון. הוא קבע כי ביטול ההרשעה עלול לטשטש את המסר הציבורי הנדרש בנסיבות הענין, ולגרוע מפליליות המעשה, ולכן דחה את בקשת ההגנה בענין זה.
עם זאת, בדונו בשיקולי הענישה לגופם, נזקק בית המשפט לשאלת הקלון שבמעשה העבירה, וזאת לאור בקשת התביעה במהלך הטיעון לעונש כי ייקבע בגזר הדין שדבק קלון בנסיבות ביצוע העבירה על ידי הנאשם. ההגנה התנגדה לבקשה זו. בית המשפט דחה את בקשת התביעה, וכך נימק את עמדתו (פסקה 16ה לגזר הדין):
"בעניינו של הנאשם בתיק זה הגענו לידי מסקנה כי הנסיבות הכוללות של ביצוע העבירה אינן מצדיקות את הקביעה כי יש בעבירה משום קלון. המעשה החד-פעמי והבלתי מתוכנן בוצע על ידי הנאשם בעקבות שיחה חסרת טעם, במצב נפשי של אדישות. המעשה נמשך 2-3 שניות ונפסק מיד. השארת ההרשעה על כנה בניגוד להמלצת שירות המבחן, והקביעה כי אין במעשיו של הנאשם משום קלון, הם איזון נכון בין האינטרסים השונים, ומתן ביטוי נאות להיבטים השונים שהתעוררו בתיק זה, לרבות שיקולי מדיניות משפטית ראויה".
בענין העונש, גזר בית המשפט על ח"כ רמון עונש של 120 שעות שירות לתועלת הציבור, ופיצוי למתלוננת בשיעור 15,000 ש"ח. הוא דחה את בקשת התביעה להטיל על ח"כ רמון עונש מאסר על תנאי. הוא מציין בגזר הדין, בין היתר (פסקאות 17 עד 20):
"במילותיו האחרונות של ב"כ הנאשם ביקש הוא בשם שולחו לעשות עמו צדק וחסד, ואנו, שאוזננו קשובות, נעשה זאת במסגרת גזר הדין.
עונשו של הנאשם הוא בהרשעתו. הנסיבות שנמנו לקולא, כמפורט לעיל, עומדות לנגד עינינו, והן אלה שהביאו אותנו לכלל דעה כי עונשו של הנאשם צריך להיות מיזערי, באופן שהנזק העתידי שיגרם לו יעמוד ביחס ישיר למהות העבירה ולנסיבות ביצועה.
כאן המקום לציין, כי בגזירת הדין לקחנו בחשבון את סעיף 42א(א) לחוק יסוד: הכנסת, והתאמנו את העונש לאמור בו.
אי לכך, אנו מורים שהנאשם יבצע 120 שעות של"צ, בהתאם לתוכנית שתגובש על ידי שירות המבחן.
אנו מחייבים את הנאשם בפיצוי המתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח".
5. פסק דינו של בית משפט השלום הפך חלוט, משלא הוגש עליו ערעור מטעם מי מבעלי הדין. היועץ המשפטי לממשלה, אף שסבר כי יש בנסיבות העבירה בה הורשע ח"כ רמון משום קלון, החליט שלא להגיש ערעור בסוגיה זו, אף שעמדתו בענין הקלון נותרה כשהיתה (מכתב עוזר ראשי של היועץ המשפטי לממשלה מיום 14.5.07 (מש/3)).
6. לאחר מתן גזר הדין, ריצה ח"כ רמון את עונש השירות לתועלת הציבור שהוטל עליו; בעקבות שינויים שחלו בהרכב הממשלה, ובעיקר עקב התפטרות שר האוצר, החליט ראש הממשלה לקיים סבב מינויים של שרים בממשלה. ביום 4.7.07 החליטה הממשלה פה אחד, על פי הצעת ראש הממשלה, ובגדר סמכותה על פי סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה, לצרף את ח"כ רמון לממשלה כשר בלי תיק, ולהעניק לו תואר מישנה לראש הממשלה.
7. באותו יום, ה-4.7.07, הודיע השר מאיר שיטרית לכנסת, בשם הממשלה, על החלטת הממשלה לצרף את ח"כ רמון לממשלה, וביקש את אישורה של הכנסת להחלטה זו על פי סעיף 15 לחוק יסוד: הממשלה. במסגרת הודעת השר שיטרית לכנסת הוא, אמר, בין היתר, את הדברים הבאים: