פסק דין
זוהי תביעה למתן צו מניעה קבוע, אשר יאסור על הנתבעים לעשות שימוש חורג במשק חקלאי, בין בדרך של הפעלת מסגריה במקום ובין בדרך של ביצוע כל שימוש אחר שאינו חקלאי וכן תביעה לצו עשה שיורה לנתבעים לסלק מבנה שבנו שלא כדין בשטח הנחלה.
1.התובע, מנהל מקרקעי ישראל, מנהל את המקרקעין המהווים חלק ממשבצת הקרקע של נתבעת מספר 3 (להלן:- "האגודה"), שהינה אגודה שיתופית חקלאית, על פי הסכם שנחתם בין התובע, לאגודה ולסוכנות היהודית (ההסכם יכונה להלן:- "ההסכם המשולש"). הנתבעים 1, 2 (להלן:- "הנתבעים") הינם ברי רשות מטעם האגודה במשק מספר 30, המהווה חלק מהמשבצת (להלן:- "המשק", "המקרקעין" או "הנחלה").
בהתאם להסכם המשולש, ניתנה זכות השימוש לחברי האגודה במשקים השונים למטרות חקלאיות בלבד, לרבות הקמת מבנים משקיים ושימוש לצורכי חקלאות.
2.לטענת התובע, בביקור שערך מפקח מטעמו בנחלה ביום 12.9.05, מצא המפקח, כי במקום הוקמה על ידי הנתבעים סככה ענקית, המשמשת כמסגריה, זאת שלא על פי היתר בניה כדין ולשימוש הנוגד את ההסכם המשולש.
התובע פנה אל הנתבעים בכתב על מנת שיפסיקו את השימוש החורג וישיבו את מצב המשק לקדמותו.
לאחר משלוח המכתב, ביקר המפקח פעם נוספת במשק ביום 26.11.06 ומצא כי השימוש החורג לא פסק.
בתשובה למכתב נוסף שנלשח על ידי התובע, השיבו הנתבעים, כי הסככה משמשת לצורך אחסנה בלבד, כאשר לבד מכך אין במקום פעילות נוספת.
לאחר משלוח המכתב, ביקר המפקח פעם נוספת במקרקעין ומצא, כי המסגריה פועלת ככזו.
לפיכך, הוגשה התביעה שלפניי שבה עותר התובע להפסיק את השימוש החורג במקרקעין וכן עותר לסלק את הבמנה שנבנה שלא כדין.
עוד עותר התובע לפיצול סעדים, על מנת שיוכל לתבוע את דמי השימוש בגין השימוש החורג במקרקעין.
2.האגודה הגישה כתב הגנה מטעמה שבו היא טוענת, כי לא עשתה שימוש חורג במקרקעין וככל שזה נעשה, הוא נעשה על ידי הנתבעים. האגודה אינה תומכת בשימוש החורג ומסכימה כי ינתן צו לאיסור שימוש חורג במקרקעין, אשר יופנה כלפי הנתבעים.
לאור טענותיה אלה של האגודה, לא התייצבה האגודה להמשך הדיונים בהליך ובסיכומיו אף הסכים התובע, כי לא ינתן במסגרת פסק הדין סעד כלשהו כלפי האגודה.
3.בכתב ההגנה שהוגש מטעם הנתבעים, טוענים הנתבעים, כי לא נעשה שימוש חורג במקרקעין ואם נעשה שימוש כזה, הריהו בגדר השימוש המותר בהתאם להחלטה 1101 של מועצת מהנהל מקרקעי ישראל, המאפשרת תעסוקה לא חקלאית בחלקת המגורים של הנחלה, בשטח של עד 500 מ"ר.
עוד טוענים הנתבעים להתיישנות, שכן מדובר בבניה הקיימת מזה 40 שנה, כאשר הנתבעים ברי רשות בקרקע.
הנתבעים אף טוענים, כי לא נעשתה בניה בלתי חוקית,שכן אין תוכניות החלות על המקום.
הנתבעים טוענים בנוסף להעדר יריבות, העדר עילת תביעה, העדר זכות פיצוי וכי אין מקום להורות על פיצול סעדים בתביעה.
3.במהלך הדיונים שהתקיימו בתובענה, הסבירו הנתבעים, כי הסככה משמשת את בנם, אשר פונה מגוש קטיף ונאלץ לאחסן בסככה את תכולת המסגריה אותה ניהל בגוף קטיף, זאת עד אשר ימצא לו מקום חלופי. עוד טענו הנתבעים, כי פנו בבקשה להסדיר את השימוש החורג בהתאם להחלטה 1101, אלא שלאור עיכובים אלו ואחרים, הכוללים גם את מצבו הרפואי הקשה של הנתבע בעקבות תאונה אותה עבר ואשפוז ממושך, טרם התקבל האישור. לאור האמור, נעתר בית המשפט לבקשת הצדדים לדחות את מועד הדיון בתיק, זאת לאחר שגם תצהירי העדות הראשית הוגשו באיחור.
4.לאחר שלא חלה התקדמות בעניין, הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים ונשמעו הראיות, שבסיומן סיכמו הצדדים בכתב.
5.מטעם התובע העיד המפקח מר שלמה כהן, שהוא זה שביקר בשטח הנתבעים וערך את הדו"חות מטעם התובע.