מינהל מקרקעי ישראל - חיפה ראש מח' חוזים נ' פודולר

פסק דין

רקע וההליך שלפני

לפני תביעה, בסדר דין מהיר, לתשלום חוב שחייב על פי הנטען הנתבע למינהל מקרקעי ישראל (להלן: "המינהל").

על פי הנטען בכתב התביעה הנתבע חתם ביום 16.8.1995 על שטר העברת זכויות שכירות לנכס הידוע כגוש 10893 חלקה 10/8 אשר כתובת רחוב גדליהו 27 חיפה. על פי השטר הנכס נמסר לנתבע בשלמות.

עוד נטען כי על פי החוזה שנכרת אל מול המינהל התחייב הנתבע לשלם דמי חכירה שנתיים. בהתאם לשיעור שיקבע על ידי המינהל מעת לעת.

על פי הנטען בכתב התביעה על אף דרישות מטעם המינהל הנתבע לא שילם את דמי החכירה שהתחייב לשלם. עקב כך הצטבר לטענת המינהל חוב אשר הסתכם נכון ליום 8.3.2006 לסך של 3,142 ₪ (בהקשר זה נפלה טעות בכתב התביעה והמועד צריך להיות 8.3.2009). מכתב התראה שנשלח לנתבע בטרם פתיחת ההליכים לא נענה.

התביעה נפתחה בלשכת ההוצאה לפועל כתביעה לסכום קצוב והנתבע הגיש התנגדות.

בהתנגדות טוען הנתבע כי התובענה התיישנה. עוד טוען הנתבע כי הוא מכר את זכויותיו בדירה נשוא התביעה ביום 15.8.2002. לאחר רישום העברת הזכויות המינהל הגיש הודעה ללשכת רישום המקרקעין לפיה בטעות נרשם שהחכירה היא מהוונת ומדובר בטעות מאחר והחכירה אינה מהוונת. אולם בהודעה זו לא התבקש תיקון הרישום ולא דרש לבטלו.

עוד טוען הנתבע כי, בשטר ההעברה הקודם על שמו נרשם גם כי, החכירה מהוונת כששטר זה חתום על ידי המינהל.

ביום 18.3.2013 הוסכם בין הצדדים למתן פסק דין על סמך החומר הנמצא בתיק לאחר הגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

טענת התיישנות

התביעה הוגשה ביום 11.1.2011. לכן התביעה יכולה להתייחס 7 שנים קודם למועד זה דהיינו חיובים שהחלו מיום 11.1.2004. התובעת כלל לא מצאה לנכון להתייחס לטענה זו ויש להצר על כך. למיותר לציין כי אי התייחסות לטענה מכביד על בית המשפט בביצוע מלאכתו.

לאחר שעיינתי בדו"ח תנועות שצורף לכתב התביעה עולה כי חלק מהתביעה התיישן.

על פי דו"ח התנועות החיובים בגינם נוצר החוב הנטען החלו מיום 5.10.2002. החיוב הראשון אשר לא התיישן הוא החיוב מיום 1.4.2004. על כן הסכום שבגינו יש לחייב עומד על סך של 2,602.05 ₪ נכון ליום 8.3.2009.

טענת שיהוי

הנתבע נזכר בסיכומיו לעלות לראשונה טענת שיהוי. טענה זו לא הועלתה כלל בהתנגדות ועל כן אני דוחה אותה מפאת הרחבת חזית.

הרישום בלשכת רישום המקרקעין

הנתבע טוען כי משנרשמה החכירה כחכירה מהוונת והמינהל לא ביקש לתקנה הרי הרישום מהווה ראיה חותכת לאמיתו תוכנו והמינהל לא יוכל לטעון בתביעה המונחת לפני אחרת. בהקשר זה מסתמך הנתבע על האמור בסעיף 125(א) לחוק המקרקעין, התשכ"ט – 1969 (להלן: "חוק המקרקעין").

ההלכה הפסוקה קבעה כי אין להפריז במשמעות סעיף 125(א) לחוק המקרקעין אשר מתחזה למעשה יותר ממה שנאמר בו. הפסיקה קיבלה את גישתו של פרופ' ויסמן אשר הביע את דעתו כי יש לקרוא את סעיף 125(א) ביחד עם סעיף 10 לחוק המקרקעין העוסק בעסקאות נוגדות ועל ההסתמכות בהקשר זה על המרשם( ראה: י. ויסמן, חוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 – מגמות והשגים (המכון למחקר השוואתי, תש"ל, עמ' 86 -87).