מימון רחמים ואח' נ' מועצה אזורית לב השרון

פסק דין

פסק דין לעניין עתירת מימון אברהם רחמים

ב"כ העותר 1 (מימון אברהם רחמים) הגיעה להסדר עם ב"כ המשיבה מחוץ לכותלי בית המשפט. ביום 8.6.10 הומצא ההסכם לבית המשפט. הצדדים מבקשים ליתן תוקף של פסק דין להסכם ובכפוף לביצוע פרטי ההסכם מוותר העותר על הטענות שהועלו על ידו בעתירה כנגד המשיבה.

אני מקבל את ההסכם ומקנה לו תוקף של פסק דין. בכפוף לביצוע ההסכם העתירה של עותר מס' 1 נדחית ללא צו להוצאות.

פסק דין לעניין עתירת אהרון לביאד

ביום 27.4.10 הבהרתי לצדדים בהחלטה שניתנה בסיומו של הדיון כי בכוונתי לדחות את העתירה מן הטעם שהעתירה סובבת סכסוך כספי בין העותרים לבין המשיבה ושלבימ"ש זה אין סמכות לדון בסכסוך אזרחי כספי.

ב"כ העותר ביקשה פסק זמן לבחינת האפשרויות הנתונות בידיה, לניסיון לגבש הסדר בין העותרים לבין המשיבה ולהודיע בסיום פסק הזמן לבית המשפט את עמדתה בהקשר להמשך ההליך דנן.

אכן, ביום 3.6.10 המציא ב"כ העותר מס' 2 (אהרון לביאד) הודעה לבית המשפט שבה ציין כי שקל את המשך צעדיו המשפטיים לנוכח העמדה שנפרשה לפניו מפי בית המשפט בהחלטה מיום 27.4.10. העותר מסכים לקבל את עמדת בית המשפט וליזום הליך לבית המשפט האזרחי המוסמך אם תסכים המשיבה להשאיר את הסך של 125,000 ש"ח שהופקדו בקופת בית המשפט כבטוחה לכיסוי חובו של העותר למשיבה עד להכרעה בסכסוך וכי המשיבה גם תתחייב או שיינתן כלפיה צו מניעה כנגד נקיטה בהליכי גבייה מנהליים עד למתן פסק דין בידי בית המשפט האזרחי.

המשיבה הביעה התנגדות נחרצת להטלת חסמים כלשהם כנגד הליכי הגבייה המנהליים וכן סברה שאין כל סיבה שלא לחלט לטובתה את כספי הערבות הבנקאית שהופקדו על ידי העותר במסגרת הליך ביניים בבית משפט זה.

בין העותר לבין המשיבה מתקיים סכסוך מתמשך לעניין תשלומי ארנונה והיטלי ביוב שונים. חובות הארנונה משתרעים על פני תקופה של 17 שנים לערך ועד לשנים האחרונות נמנע העותר מתשלומי ארנונה שוטפים. החוב צבר כמובן חיובי ריבית והצמדה בהתאם לדין.

לעותר טענות מטענות שונות כלפי מחויבויות שהמשיבה לא עמדה בהם ושבעטיין לא שילם את תשלומי הארנונה לאורך השנים. הוא ביקש באמצעות העתירה דנן לקבוע קיזוז של ההתחייבויות הכספיות (לשיטתו) של העירייה מחוב הארנונה שנצבר וכן לצוות על המשיבה להפסיק את הליכי הגבייה המנהליים הננקטים נגדו.

במסגרת החלטת ביניים שניתנה על ידי בית משפט זה בבקשה לסעד זמני חויב העותר בהפקדת ערבות בנקאית בסך 125,000 ש"ח. הפקדת הערובה הייתה תנאי להפסקה זמנית של הליכי הגבייה המנהליים.

השקפתי הברורה היא שמקומן של שהטענות ההדדיות בין הצדדים להתברר לפני בית משפט אזרחי. העתירה אינה כוללת כל טענה כנגד עצם ההצדקה להטלת חיובי ארנונה. היא אינה חותרת מתחת לפני חוקיות החיובים הללו. ממילא גם אין טענה של ממש כנגד הליכי הגבייה המנהליים (זולת הטענה שקיזוז חוב כנגד חוב היה מותיר יתרה, אם בכלל, שאינה מצדיקה את הליכי הגבייה הללו). על כן לא התגבשה עילת עתירה שניתנת להתברר לפני בית משפט לעניינים מנהליים.

אני דוחה את טענת העותר כאילו בית המשפט האזרחי אינו מוסמך לדון עניינית בנושא הארנונה וכי הסמכות הייחודית לעניין זה מסורה לבית המשפט לעניינים מנהליים. כאמור אין לפני טענה בנושא חוקיות חיובי הארנונה. המציאות הנשקפת מן העתירה היא מציאות של סכסוך כספי לרבות תביעת קיזוז. יתכבד העותר אם רצונו בכך, ויפנה בהליך מתאים לבית המשפט האזרחי. בכלל זה יוכל לבקש מבית המשפט ליתן סעדים זמניים למניעת "עיקור" ההליך מתוכן.

כיוון שמצאתי שהעתירה נעדרת עילה המצויה בסמכות בית המשפט הנני דוחה את העתירה. ייתכן שהייתי יכול להסתפק במחיקת העתירה אלא שנוכח העובדה שהעותר כבר הביא את העניין לבירור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ולאחר שהובהרו לו דברים שהובהרו גם בגדרה של עתירה זו הסכים למחוק את העתירה הקודמת, וזמן לא רב לאחר מכן שב והגישה. כדי למנוע שימוש סרק בהליכי בית משפט אני משתמש באפשרות לדחות את העתירה.

העותר הפקיד סך 125,000 ש"ח בערבות בנקאית. תכלית ההפקדה היא "לעצור" את הליכי הגבייה המנהליים. התכלית הזו הושגה. אולם כעת מתברר שלא היה מקום ליתן ביד העותר את הסעד הזמני הזה שכן עתירתו נדחתה. מכאן שנגרם למשיבה נזק שעניינו ב"עצירת" הליכי הגבייה.

הסעד הזמני בטל נוכח פסק דין זה והמשיבה תוכל להמשיך בהליכי הגבייה המנהליים. אני מורה להעביר סך 75,000 ש"ח מהסכום המופקד לידי המשיבה על חשבון פירעון החוב.

העותר ישלם למשיבה סך 30,000 ש"ח הוצאות עתירה זו (כל הסכום יחשב כשכ"ט עו"ד). ההוצאות בצרוף מע"מ כדין ישולמו מתוך סכום הערבות המופקד והיתרה (לאחר העברת 75,000 ש"ח, כאמור למשיבה) תוחזר לעותר.

ניתן היום, כ"ו סיון תש"ע, 08 יוני 2010, בהעדר הצדדים.