מימון נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

התובע, מר יניב מימון, הגיש תביעה זו נגד החלטת פקידת התביעות מיום 22.11.10, על פיה נדחתה תביעתו לתשלום דמי פגיעה ולהכרה באירוע מיום 28.2.10 כ"תאונת עבודה" לפי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995.

הרקע העובדתי

התובע, יליד 1977, עבד כטכנאי התקנה של מערכות אזעקה וכיבוי אש אצל חברת "כץ מיגון ותקשורת בע"מ" מחודש 12/09 עד לחודש 3/10.

ביום 2.3.10 ביקר התובע אצל רופא המשפחה. האנמנזה הרפואית שנרשמה הייתה: "כ-5 ימים כאבים בגב תחתון דו צדדי, לא נטל אנלגטיקה. מאתמול החמרה בכאב וגם הקרנה לרגל שמאל מהעכוז עד הקרסול באספקט, ללא נימול. ללא אי נקיטת צואה או שתן. אירוע דומה בעבר לפני מספר שנים, טופל תרופתית והשתפר". רופא המשפחה רשם לתובע תרופה נגד כאבים ואישר לו ימי מחלה עד ליום 5.3.10.

ביום 7.3.10 ביקר התובע אצל אורתופד. האנמנזה שנרשמה הייתה "כאבי גב תחתון המקרין לרגל שמאל, חריף". התובע נשלח לביצוע בדיקת CT והופנה לפיזיותרפיה ונרשמו לו תרופות נגד כאבים. כמו כן אושרו לו ימי מחלה עד 18.3.10.

בדיקת ה-CT אליה נשלח התובע ביום 7.3.10 גילתה שהתובע סבל מפריצת דיסק.

לאחר שהתובע שב מימי המחלה שאושרו לו הוא פוטר מעבודתו.

ביום 20.6.10 הגיש התובע "תביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה" בגין פגיעה מיום 28.2.10 בשעה 10:00 בחניון במרכז העיר ירושלים. התובע תיאר את פגיעתו כך:

"במהלך עבודתי בהרמת ציוד וקדיחות בתקרה בסולם התחלתי לחוש כאבי גב חזקים אך חשבתי שזה משהו פשוט כמו שריר שניתפס אז לא התייחסתי לכאב אך יממה לאחר מכן חשתי כאבים חזקים אשר הקרינו גם לרגל ולכן הלכתי לרופא המשפחה והוא נתן לי מנוחה אך שהכאב לא פסק הלכתי לאורטופד ונודע לי שיש לי פריצת דיסק".

פקידת התביעות דחתה את תביעת התובע ביום 22.11.10 בנימוקים אלה: ראשית, לא הוכח שאירע לתובע אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 28.2.10, אלא כל שהוכח הוא שהתובע ביצע עבודה פיזית ממושכת, אך אין בכך משום "אירוע תאונתי". שנית, הליקוי שנמצא בגבו של התובע נובע מתהליך תחלואתי טבעי ואינו קשור לעבודה.

התביעה

בתביעתו טוען התובע כי שגתה פקידת התביעות בדחותה את תביעתו בנימוק שלא אירע לו אירוע תאונתי בעבודתו ביום 28.2.10. כמו כן הוסיף התובע טענה, אותה לא העלה בתביעתו לדמי פגיעה ולהכרה כנפגע בעבודה, לפיה הנזק בגבו הוא תוצאה של מיקרו טראומה בעבודתו חברת כץ מיגון.

בשלב זה של ההליך עלינו להחליט אם התובע הרים את הנטל להוכיח את טענותיו כי אירע לו אירוע תאונתי תוך כדי ועקב עבודתו ביום 28.2.10 ולחילופין, כי תנאי עבודתו בחברת כץ מיגון מקיימים את התשתית העובדתית ליישום תורת המיקרו טראומה. ככל שנקבע שהתובע הרים את הנטל המוטל עליו לגבי אחת מטענותיו האמורות, יהיה מקום למינוי מומחה רפואי לצורך מתן חוות דעת לגבי הקשר הסיבתי בין האירוע בעבודה או תנאי עבודתו של התובע לבין הנזק בגבו. לעומת זאת, ככל שנקבע שהתובע לא הרים את הנטל להוכחת טענותיו, יהיה מקום לדחיית התביעה כבר בשלב זה.

גרסת התובע לעניין האירוע התאונתי ביום 28.2.10

גרסת התובע בתצהיר עדותו הראשית הייתה שבמסגרת תפקידו היה עליו להעמיס ולפרוק באופן תדיר סליל תוף מעץ שעליו כבל ארוך וכבד שהגיע לעיתים לכ-30 ק"ג, וכן ציוד נוסף כגון פטישונים לקידוח, סולמות מברזל ארגזי כלים (במשקל 10-15 ק"ג) וכלי עבודה נוספים. רוב העבודה היה ביצוע קידוחים שונים בעת שהתובע עמד על סולם וגופו מפותל בתנועה לא טובה עם לחץ על הגב. פעולה זו נשנתה פעמים רבות ביום. בתחילת יום העבודה הוא הוציא את הכלים הנ"ל מן המחסן והעמיס אותו על הרכב וכשהגיע עם הרכב לאתר העבודה, היה פורק את הציוד, סוחב אותו ומניח אותו. פעולות אלה דרשו ממנו להתכופף וליישר את גבו חליפות פעמים רבות. בסוף יום העבודה התובע היה מעמיס את הציוד על הרכב וכשהיה מגיע למפעל הוא היה פורק אותו במחסן. בסוף יום עבודה הוא היה חש, מידי פעם, כאבי גב. ביום 28.2.10 בשעה 8:00 הוא הגיע לעבודה והרים סליל גדול של כבל מתכת והטעין אותו וכלי עבודה נוספים על הרכב. כמות הציוד הייתה רבה באופן חריג בשל ההיקף הגדול של העבודה באותו יום. כאשר הגיע לאתר העבודה בשעה 10:00 הוא פרק מהרכב את תוף סליל המתכת בכך שהרים את התוף בידיו והתכופף כיפוף עמוק קדימה כדי להניחו את הרצפה ותוך כדי פעולה זו הוא חש כאב גב חזק. הוא סבר שמדובר במתיחת שריר ונח בצד ולאחר מכן שב לעבודה וסיים את יום העבודה. למחרת, בעת בילוי משפחתי בקניון הוא חש התגברות של הכאבים ולמחרת, ביום 2.3.10 הוא פנה לרופא המשפחה.

האם התובע הוכיח את גרסתו בדבר אירוע תאונתי בעבודה ביום 28.2.10?

האירוע התאונתי שהתובע מתאר בתצהירו הוא אירוע של הרמת תוף סליל כבד והנחתו על הרצפה תוך כדי כיפוף קדימה בשעה 10:00 ביום 28.2.10. לטענת התובע, בעת ביצוע פעולה זו הוא הרגיש כאב גב חזק ונח מעבודתו ולאחר מכן שב אליה.

לדעתי, מכלול הראיות בתיק מוביל למסקנה שהתובע לא הוכיח את גרסתו בדבר האירוע התאונתי בעבודה.

כידוע, יש לתת משקל יתר לאנמנזה הרפואית ולאמירות ספונטניות של המבוטח ולהעדיפן על פני אמירות שנאמרות במסגרת ההליך המשפטי, לאחר שהתובע נעשה מודע להשלכות המשפטיות של האופן בו הוא מתאר את הדברים.