מי רז נ' כהן ואח'

פסק דין

התובע שהוא מתווך במקצועו תובע מן הנתבעים דמי תיווך עבור דירה שהוא הראה להם והם רכשו אותה. לפי האמור בתביעה, הנתבעים חתמו על הסכם תיווך. המתווך – התובע – הראה לנתבעת 2 דירה ברח' הנשר 2 בירושלים לאחר מכן גם הנתבע ראה את הדירה. הנתבעים רכשו את הדירה אך סירבו לשלם את דמי התיווך. הדירה נרכשה, לפי האמור בתביעה, בסכום של 700,00 ₪ ודמי התיווך המוסכמים היו 1.75% + מע"מ לכן תובע התובע 14,210 ₪.

הנתבעים טוענים כי רק הנתבע 1 חתם על הסכם תיווך ורק לגבי דירות שהתובע הראה לו. הנתבעת 2, שהיא לבד רכשה את הדירה ברח' הנשר, לא חתמה על הסכם תיווך ולא הסכימה לשלם דמי תיווך כלשהם. הנתבעים היו בהליכי גירושין בעת רכישת הדירה ולבסוף התגרשו לכן לא ניתן לחייב את הנתבע 1 כי לא הוא רכש את הדירה ולא את הנתבעת 2 כי היא לא חתמה על הסכם תיווך, לטענת הנתבעים הוסכם במפורש שהנתבעת 2 לא תשלם דמי תיווך אלא המוכר בלבד.

התובע טוען כי הנתבעים הציגו עצמם כזוג לכן הוא הסתפק בחתימתו של הנתבע 1 בלבד מכל מקום הנתבעת 2 ראתה את הדירה מכח אותו הסכם לכן חלה חובת התשלום על הנתבעים.

התביעה הוגשה בסד"מ והוסכם על מחיקת הכותרת.

העידו בפני התובע, 2 הנתבעים ו- 2 בעלי דירות שהמתווך הביא אליהם את הנתבעים. האחת, ברח' ינקיטון הסכם התיווך מציין דירה זו כדירה שהוצגה לנתבע . השניה ברח' הנשר (הדירה נשוא התיק) הגיע להעיד בנו של בעל הדירה (שטיפל עבור המוכר שהוא אביו במכירת הדירה).

הצדדים חזרו כל אחד על טענותיו שבכתבי הטענות כאשר התובע חוזר וטוען שהנתבעים הציגו עצמם כבני זוג והוא לא סיכם עם הנתבעת שזו לא תשלם דמי תיווך, והנתבעים חוזרים וטוענים כי הם היו בהליכי גירושין. הסכם התיווך נחתם רק עם הנתבע 1 ורק לגבי הדירה ברח' יקינטון. הדירה נרכשה רק על ידי נתבעת 2 שלא חתמה על הסכם התיווך.

בחקירת הצדדים התברר כי ישנה מחלוקת האם התובע הראה את הדירות ל- 2 הנתבעים או רק לאחד מהם (כל דירה לאחר) והאם הנתבעים היו בדירות ביחד או לחוד לפיכך הוזמנו לעדות גם בעלי הדירות.

בעלת הדירה ברח' ינקיטון העידה, בניגוד לעדות הנתבעים, כי 2 הנתבעים הגיעו לביתה פעם אחת בלבד עם התובע. יש לציין שעדות זו משתלבת עם עדותו של התובע לפיה בזמן החתימה על הסכם התיווך היו 2 הנתבעים איתו והוא הסתפק בחתימת הנתבע בלבד משום שסבר שמדובר בבני זוג.

הבן של מוכר הדירה נשוא התיק ברח' הנשר העיד כי התובע הגיע לביתו עם הנתבעת ושאלו מס' שאלות אינפורמטיביות אך לא נוהל מו"מ. התובע והנתבעת הלכו לראות דירות נוספות - כך מסר לו התובע. לאחר מכן הגיע הנתבע ניהל מו"מ בקשר לדירה והסביר שהיא נרכשת בשביל אשתו – גרושתו – פרודתו – ולבסוף סיכם איתו על המחיר, לאחר מכן הצטרפה הנתבעת 2 וסוכמו כל הפרטים.

לאחר עיון בטענות הצדדים באתי למסקנה כי יש לחייב את הנתבעים לשלם לתובע את דמי התיווך. אני מקבל את טענת התובע, שכאמור נתמכה גם בעדותה של בעלת הדירה ברח' ינקיטון, שהסכם התיווך נחתם אמנם רק על ידי הנתבע 1 אך הוא חתם בנסיבות שבהם סבר התובע שמדובר בבני זוג ודי להחתים אחד מהם בלבד. אני מקבל גם את עמדת התובע לפיה הדירה ברח' הנשר 5 נרכשה בסופו של דבר בשל תיווכו ובשל כך שהוא הראה את הדירה לנתבעת 2. יש לציין כי מתוך עדותו של בנו של בעל הנכס ( שכאמור ניהל את המו"מ בשם אביו) כל המו"מ למכירת נכס זה נעשתה על ידי הנתבע 1, שכאמור אין ספק שחתם על הסכם התיווך. אני מקבל גם את גירסת התובע, שעולה מהסכם התיווך, כי ההסכם לא מתייחס לדירה הספציפית בלבד ברח' ינקיטון אלא גם לדירות אחרות באזור בו נמצאת דירה זו. בהתחשב בכל האמור נראה כי סירוב הנתבעים לשלם את דמי התיווך אינו מוצדק ולמעשה הוא נסיון להתחמק מתשלום שאין ספק שעליהם לשאת בו.

בסיכומים טוען ב"כ הנתבעים כי המבקש לא הודיע שהוא מתווך בעל רישיון ואולם המבקש טען זאת בתצהירו ולא נחקר על כך לפיכך יש לקבל את טענתו בענין זה. כאמור, הוכח גם שהתובע היה "הגורם היעיל" עובדה היא שהדירה נמכרה בסמוך מאוד לאחר שהוא הראה אותה לנתבעת 2 וכן הוכח כי הנתבעים לפחות יצרו מצג לפיו די בחתימת אחד מהם על הסכם התיווך כך שאין באי חתימת הנתבעת 2 כדי להביא לפטור שלה מתשלום.

אני מחייב איפוא את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובע את הסך של 14,210 ₪ וכן את הוצאות האגרה וכן שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

המזכירות תשלח לב"כ הצדדים העתק מפסק הדין בדואר רשום עם אישור מסירה.

ניתן היום, כ"ט תמוז תשע"א, 31 יולי 2011, בהעדר הצדדים.

קלדנית: כרמלה עובדיה