מי אביבים 2010 בע"מ נ' א'

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' הקר) מיום 5.7.2020, בתא"מ 56543-11-18, לפיו נדחתה תביעת המערערת נגד המשיב לתשלום חובות בגין שימוש במים.

הרקע העובדתי

המערערת היא תאגיד מים המשרת את תושבי העיר תל אביב-יפו.

המשיב הוא המנהל ואחד המייסדים של עמותת "xxx". עמותה רשומה הפועלת למתן פתרונות דיור לחסרי בית בעיר תל אביב (להלן: "העמותה").

על פי הראיות שהוצגו בבית משפט השלום, העמותה שוכרת מספר נכסי מקרקעין בתחום העיר תל אביב, ומשכירה חלק מן הדירות לדרי רחוב על פי הפניית משרד השיכון.

חלק אחר של הדירות מושכר למי שהמשיב הגדיר כפליטים (פרוטוקול דיון בבית משפט קמא, עמ' 13 שו' 17). המשיב, אמנם לא הציג חוזי שכירות מכל סוג ומין שהוא, אולם מהראיות עולה, כי דמי השכירות המשולמים לעמותה ממשרד השיכון והפליטים כוללים גם תשלום עבור צריכת המים של הדיירים.

במהלך השנים צברו הנכסים חובות למערערת שהסתכמו ב- 60,720 ₪.

בכתב התביעה שהוגש לבית משפט השלום נתבעו העמותה בשל החובות שצברה, ואשר אינם שנויים במחלוקת. עילת התביעה נגד המשיב היתה שימוש לרעה במסך ההתאגדות, המתבטא בהעדפת נושים אסורה, התנהלות חסרת תום לב ומעשים ומחדלים שהם בגדר עוולות נזיקיות (גזל ורשלנות), אותן ביצע; וכן עשיית עושר ולא במשפט.

בפסק דינו של בית המשפט קמא, קבע כב' השופט הקר, כי על אף העובדה שניתן לבצע "הרמת מסך התאגדות", גם בעמותות דין התביעה נגד המשיב להידחות מאחר שלא הוכחו טענות חוסר תום לב ומרמה, בין היתר בשל העובדה שלא הוכחה העברת כספים מהעמותה למשיב, כשם שלא הוכח "עירוב נכסים" בין נכסי העמותה לנכסי המשיב.

בית המשפט דחה גם את הטענה, לפיה יש לבטל את ההסכמות בין העמותה לדיירים בהיותם חוזים למראית עין.

טענת המערערת, לפיה יש להרים את מסך ההתאגדות בשל העדפת נושים נדחתה אף היא מאחר שכל אימת שתאגיד נקלע לקשיים, ואינו משלם את חובות המים והביוב, אך משלם חובות אחרים לנושים אחרים, יורם מסך ההתאגדות ובכך ייפגע עיקרון הישות המשפטית הנפרדת של התאגיד באופן המנוגד לתכליתו.