החלטה
(התנגדות לביצוע שטר)
התובעת הגישה כנגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל בהרצליה בקשה לביצוע שני שיקים כדלקמן:
הראשון – על סך 78,936 ₪, בר פרעון מיום 23.3.10, לפקודת התובעת, משוך על חשבון בשם עו"ד שחר רוטקופף נאמנויות בע"מ, בבנק לאומי. השיק חולל מסיבת אכמ.
השני – על סך 40,000 ₪, בר פרעון מיום 29.6.10, לפקודת התובעת, משוך על חשבון הנתבע בבנק הפועלים. בחזית השיק נרשם כי הוא למוטב בלבד, לא סחיר, לביטחון בלבד. השיק חולל מסיבה שהחשבון נסגר (להלן- השיק הראשון והשני).
שיקים אלו נתנו במסגרת עסקה כדלקמן: התובעת היא חברת מיקור חוץ שהתקשרה עם אדם בשם ישראל ויאז'בה בהסכם למתן שירותים במקדוניה, שעיקרו חוזה עבודה לטווח ארוך למתן שירותי פיתוח, עיצוב יישום ותכנות על בסיס זמן וחומרים (על מהות השירות יש מחלוקת, כפי שיובהר בהמשך). הנתבע טוען כי ביתר דיוק, ההתקשרות היתה בין חברה בייסוד של ויאז'בה לבין החברה ממקדוניה, והתובעת היא החברה המספקת שירותי מיקור חוץ, כאמור, והיא אשר קישרה בין ויאז'בה לבין החברה המקדונית. להסכם צורפה הצעה ספציפית ומפורטת לשירותי מיקור חוץ של מתכנתים אשר אושרה על ידי ויאז'בה בדוא"ל וסוכם כי תחילת העבודה בין הצדדים תהא בחודש יולי 2009.
עפ"י ההסכם התחייב ויאז'בה לשלם לתובעת תמורה חודשית במקדוניה בסך 2400 אירו למתכנת בתוך 30 יום מהפקת חשבונית ולאחר מכן 4,800 אירו עבוד עבודת שני מתכנתים.
במעמד חתימת ההסכם ולדרישת התובעת נמסר לה שיק הביטחון השני להבטחת התשלומים עובר שירותי מיקור חוץ. השיק, הראשון, כך טוענת התובעת בדיעבד בסיכומיה, נמסר לה בגין חוב חשבוניות לחודשים אוגוסט – דצמבר 2009.
לשם השלמת התמונה יצוין כי התובעת הגישה לבית משפט השלום בתל אביב תביעה כנגד כספית בסך 195,000 ₪ ויאז'בה בגין כספים המגיעים לה לטענתה עקב ההסכם (תיק 25679-07-10, בפני כב' השופטת עינת רביד). בהמשך הגישה התובעת בקשה לתיקון והפחתת סכום התביעה בסך 15,600 אירו. הצדדים הגישו סיכומים לבית המשפט בתל אביב אך טרם ניתן פסק דין.
טענות הנתבע:
אין לו כל קשר להסכם בין ויאז'בה לבין התובעת והחברות האחרות מלבד ניהול חשבון נאמנות עבור ויאז'בה.
ביחס לשיק הראשון, נפרע השיק במלואו, כאשר התובעת העלימה את העובדה כי קיבלה את מלוא סכום השיק. אישוש לכך, לטענתו, יש בעובדה כי בתביעה בתל אביב אישרה התובעת את פרעונו, והדבר גם עולה מבקשה שהגישה לבית המשפט בתל אביב לתיקון כתב התביעה בו מאשרת התובעת קבלת סכומים בגין שיק זה (ראו התחשיב המפורט בסעיפים ג' – ה' לתצהיר הנתבע). בסיכומו של דבר, ככל שאמורה להיות יתרת חוב לטובת התובעת, הרי שזו עומדת על סך 16,573 ₪ בלבד.
ביחס לשיק השני, הרי ששיק זה נפרע ודינו להיות מושב למבקש, ובכל מקרה לא התקיים התנאי שבבסיס ההתקשרות והתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה למסירת פרויקט אינטרנטי, לא מסרה אותו עד היום ולמעשה לא נתנה תמורה בעד השיק ולא התקיימו התנאים המצדיקים הגשתו לפרעון. כך, לטענתו, בחודשים מרץ עד מאי 2010 לא ביצעה החברה המקדונית כל עבודה ואינה זכאית לכל תשלום בגין חודשים אלו ועד עתה לא סיימה אותה חברה את הפרוייקט למרות שהתחייבה לסיימו תוך מספר חודשים.
הנתבע נחקר בחקירה נגדית בשתי ישיבות. בישיבה הראשונה, ביום 20.1.11 נחקר הנתבע ממושכות ובסופו של דבר הגיעו הצדדים להסכמה אשר לא צלחה בהמשך, אך זאת לא לפני שבית המשפט עצר את החקירה וניסה להביא את הצדדים להסכמות כלשהן. לא מן הנמנע כי ללא התערבות בית המשפט היתה החקירה נמשכת עוד זמן רב. בישיבה השנייה ביום 23.6.11, נחקר גם כן הנתבע חקירה ממושכת ולא קצרה כלל ועיקר. המלומדים א. גורן וי. זוסמן כבר כתבו כי חקירה ארוכה לבדה מצדיקה מתן רשות להגן, ודומני כי מקרה זה מדגים יפה את הדבר. הכלל בעניין בקשת רשות להתגונן ידוע, וכי גם חקירה ארוכה לכשעצמה מצדיקה מתן רשות להתגונן. עוד יש לזכור כי בשלב הזה על הנתבע להציג הגנה לכאורה ולו בדוחק ואין עליו להוכיח את הגנתו או לפרט כיצד יוכיח אותה. הדיון בהתנגדות אינו תחליף לדיון בתיק העיקרי, וחקירה ממושכת מעידה, לכאורה, כי יש עניינים שנויים במחלוקת המצדיקים ניהול משפט. די בכך כדי להצדיק את קבלת ההתנגדות.
לא למותר לשוב ולציין כי בבית משפט השלום בתל אביב מתנהלת תביעה שהגישה התובעת כנגד מר ויאז'בה בגין אותה עסקת יסוד (תיק 25679-07-10) , אשר השיקים הנדונים בתיק זה ניתנו במסגרתה. בתיק שם טרם ניתן פסק דין, אולם סבורני, כי יש חשיבות למה שייקבע בפסק הדין שם למחלוקת בתיק זה. במסגרת החקירה הנגדית כאן הפנתה התובעת רבות לאותו פרוטוקול ולעדויות שנאמרו בדיון בתיק שהתנהל בתל אביב, והדבר ממחיש כי המחלוקת בתיק זה קשורה בטבורה לתביעה המתנהלת בתל אביב. אף שכאן מדובר בעילה שטרית, הרי שלא ניתן לנתקה מעסקת היסוד, ובפרט שמדובר בין צדדים קרובים. לא מן הנמנע כי הממצאים שייקבעו בפסק הדין עשויים להקים השתק, כלפי בעל דין כזה או אחר, גם בתיק זה, ובייחוד שהשאלות השנויות במחלוקת בשני התיקים דומות למדיי, לאמור: מהות ההסכם והיקפו בין הצדדים, ויתרת החוב.
כך, ביחס לשאלה האם ההסכם נשוא המחלוקת כלל אך ורק אספקת שירותי פיתוח על בסיס זמן וחומרים או שמא כלל ההסכם הקמת אתר אינטרטי אינטגרטיבי, כטענת הנתבע. היקפה של עסקת היסוד עשוי, כמובן, להשפיע על היקף טענות ההגנה שיכול להעלות הנתבע. מלשון ההסכם לא ניתן לשלול כבר עתה את הטענה האפשרית של הנתבע כי תוכן ההסכם היה שונה מהכתוב. הנתבע אף טען כי ההסכמה למעשה היתה אחרת והיא נעשתה בעל פה בין מר מגיד, נציג התובעת, לבין מר ויאז'בה. אף אם מדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב היא מותרת בשלב זה. היקפו של ההסכם אף עומד להכרעת בית המשפט השלום בתל אביב, כפי שעולה מסיכומי הנתבע שם, אשר צורפו לסיכומים בתיק זה (במיוחד סעיף 5 לסיכומים שם).
כפועל יוצא מכך, אם ייקבע כי מדובר בהסכם להקמת פרוייקט אינטרנט מלא ופעיל שטרם הוקם או שלא הושלם על פי המוסכם (אף אם מדובר בהסכמות וסיכומים מאוחרים יותר בע"פ), הרי שלכאורה יש מקום לבירור הטענה בדבר כשלון תמורה או אי התקיימות התנאי לפרעון השיק השני.
לא זו אף זו: מסיכומי הנתבע אף עולה כי מר ויאז'בה הגיש בחודש יוני האחרון תביעה כנגד התובעת לבית משפט השלום בתל אביב (תיק 20378-06-11) למתן צו עשה וכספית, וטענות הצדדים גם בתביעה ההיא דומות למדיי. נראה, איפוא, כי המחלוקת בין הצדדים סביב אותה עסקת יסוד רחוקה כנראה מסיום.
ביחס לשיק הראשון, טען הנתבעת בחקירתו כי כי נציגת התובעת, גב' ענבר לוי, אישרה בדיון בתיק שהתנהל בבית משפט השלום בתל אביב כי הסכום נפרע. עוד העיד כי יתרת ההפרש בין הכספים שהועברו לתובעת לבין מה שנותר לשלם, שולמו על ידי העברה מחו"ל של משקיע אחר בחברה. כמו כן קיימת מחלוקת האם הכספים שהועברו אכן נזקפו על חשבון השיק הראשון או שמא על חשבון יתרות חוב אחרות (חשבונית ראשונה, כטענת התובעת). מדובר במחלוקת שבעובדה הדורשת בירור, ולא זה השלב לקבוע ממצאים בעניין. התובעת לא יכולה כמובן לטעון במסגרת הסיכומים טענה עובדתית לפיה הסכומים לא נזקפו עבור השיק, שכן עליה להוכיח זאת בעדויות ובראיות.
לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי יש מקום ליתן לנתבע את יומו בבית המשפט, ולקבל את ההתנגדות.