מחלוקת בשאלת מסירת החזקה בדירה נסתיימה בסילוק יד ותשלום דמי שכירות

ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בפתח תקווה (כבוד הרשמת ג' אוסי - שרעבי) מתאריך 17/7/06 שבו קיבל בית המשפט שתי תביעות שהגישה המשיבה נגד המערערים, הורה למערערים לפנות ולסלק ידם מדירה ברחוב הלוטוס 19/10 ברעננה (" הדירה") וחייב אותם לשלם דמי שכירות בגין הדירה בסכום של 52,083 ש"ח (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.7.05) ותשלום נוסף של דמי שכירות בסכום של 46,815 ש"ח (בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 18.1.06). הערעור מופנה גם נגד החלטות ביניים.

1.         רקע

(א)                המשיבה היא בעלת הדירה שאותה שכרה המערערת 2 (להלן: " המערערת") לפי הסכם שכירות מיום 1.8.02, ושבה היא מתגוררת עם בן זוגה, המערער 1 (להלן: " המערער"), יחד עד היום. הסכם השכירות שהוארך הסתיים ביום 1.8.04.

(ב)                עם סיום השכירות לא פינו המערערים את הדירה. המשיבה הגישה כתב תביעה ראשון (ת"א 3216/05) שבו תבעה את פינוי הדירה, וכן דמי שכירות בסכום של 52,083 ש"ח בגין התקופה שמיום סיום השכירות ועד למועד הגשת התביעה. לאחר מכן הוסיפה המשיבה ותבעה בתביעה נפרדת (ת"א 1671/06) דמי שכירות נוספים בגין התקופה שמיום הגשת התביעה הראשונה ועד למועד הגשת התביעה השנייה בסכום של 46,815 ש"ח.

(ג)                  התביעות הוגשו בסדר דין מקוצר והמערערים הגישו בקשה לרשות להתגונן. טענתם העיקרית של המערערים הייתה ועודנה שהם ניהלו עם המשיבה ובעלה מו"מ לרכישת הדירה שהסתיים בהסכם שעל פיו רכשו את הדירה וקיבלו את החזקה בה במועד סיום השכירות. אין צריך לומר שהמשיבה כופרת בטענה שמכרה את הדירה.

(ד)                ביום 10/1/06 דן בית משפט קמא בבקשת המערערים לרשות להתגונן בתביעה הראשונה; לאחר מכן ובהסכמת הצדדים אוחדו שתי התביעות. לאחר שהוגשו סיכומים בכתב החליטה כב' הרשמת, ביום 8.5.06, להרשות למערערים להתגונן, בתנאי שיפקידו בקופת בית המשפט סכום של 120,000 ש"ח, בתוך 45 יום ממועד המצאת ההחלטה לידיהם. בהחלטתה עמדה כב' הרשמת על העדר מסמך בכתב בחתימת הצדדים לגבי מכירת הדירה כטענת המערערים, על כך שבטיוטות הסכם המכר לא צויין מועד מסירת החזקה בדירה, ועל עמדת המשיבה לכל אורך המו"מ הממושך שהייתה שעל המערערים לשלם דמי שכירות למן יום 1.8.04. עוד ציינה כב' הרשמת שהמערערים לא שילמו ולא הפקידו תשלום כלשהו על חשבון רכישת הדירה ולא פנו בתביעה לאכיפת הסכם המכר שלקיומו הם טוענים, אלא לאחר הדיון שהתקיים לפניה. אף על פי כן החליטה כב' הרשמת להרשות למערערים להתגונן בתנאי של הפקדה כספית כאמור לעיל. כב' הרשמת הוסיפה וציינה שאם לא יופקד הסכום שקבעה ינתן פסק דין.

(ה)                המערערים לא הפקידו את הפיקדון במועד שנקבע. תחת זאת ביקש המערער, בבקשה מיום 7.6.06, לקבוע שיום זה הוא היום שממנו יתחיל מרוץ הזמן להפקדה. המבקש נימק את בקשתו בכך שיצא לחו"ל עקב עיסוקיו וחזר רק ביום 6.6.06, בעוד שהחלטת בית המשפט, שהתנתה את מתן הרשות להתגונן בהפקדה כספית, הגיעה לביתו ביום 18.5.06 כאשר שהה בחו"ל. המערער צירף לבקשתו את תצהירה של המערערת, שהצהירה שהיא דוברת עברית מוגבלת לאחר שעלתה לישראל מספר שנים קודם לכן, שאכן קיבלה את החלטת בית המשפט שנשלחה אליה אך המתינה עד לשובו של המערער מחו"ל בלי לפתוח את המעטפה. כב' הרשמת החליטה ביום 20.6.06, "לפנים משורת הדין", להאריך את המועד להפקדה עד ליום 6.7.06. גם במועד זה לא הופקד הפיקדון ולפיכך נתן בית המשפט, ביום 17.7.06, פסק דין על פי התביעות.

(ו)                  ביום 31.7.06, לאחר מתן פסק הדין, הפקידו המערערים את הפיקדון והגישו בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין ולביטולו. בית המשפט דחה את הבקשה לביטול פסק הדין, ועיכב את ביצועו למשך 3 ימים לשם הגשת בקשה לערכאת הערעור.

מכאן הערעור.

2.         אלו עיקרי טענות המערערים

(א)                טענתם העיקרית של המערערים היא שרכשו את הדירה לאחר שהסכימו על תנאי העיסקה ואף לחצו ידיים עם עם בעלה של המשיבה שפעל מטעמה. לטענתם קיבלו את החזקה בדירה במועד שבו הסתיימה השכירות (1.8.04). המערערים מלאים טענות כרימון נגד עו"ד דיאמנט, פרקליטה של המשיבה, שלטענתם היה אמור לערוך את הסכם המכר אך הציב להם דרישות חדשים לבקרים, עד שסיכל את חתימתו. עם זאת, לטענתם, נוצר כאמור הסכם מחייב שמצא גם ביטוי בכתב שלא נחתם. המערערים הגישו לבית המשפט המחוזי בתל אביב תובענה על דרך של המרצת פתיחה (ה"פ 182/07) לאכיפת ההסכם. תובענה זו טרם התבררה.

(ב)                המערערים טוענים נגד ההחלטה שבה ניתנה להם רשות להתגונן שהותנתה בהפקדה כספית. טענתם היא שלא היה מקום להתנות את הרשות בהפקדה ושנימוקי כב' הרשמת בעניין זה שגויים בהיותם מבוססים על הבנה לא נכונה של העובדות.

(ג)                  כב' הרשמת טעתה כאשר לא שתה ליבה שההחלטה הומצאה רק למערערת ולא למערער ששהה בחו"ל בעת שהומצאה ההחלטה לרעייתו.

(ד)                לאחר שהגיש המערער את הבקשה לקבוע את מועד תחילת התקופה להפקדה ליום 6.6.06 היה על כב' הרשמת לאפשר לו תקופה של 45 יום מאותו יום, ולא 30 יום כפי שהחליטה. אילו כך החליטה הרשמת היה מועד ההפקדה נופל בתקופת פגרת בתי המשפט והייתה עומדת למערערים אורכה נוספת עד לאחר תום הפגרה.

(ה)                לא היה מקום לחתום על פסיקתה ביום 17.7.06, באותו יום שבו החליטה כב' הרשמת לדחות את הבקשה לרשות להתגונן. לא היה גם מקום לדחות את הבקשה לרשות להתגונן עקב אי הפקדת הפיקדון, מפני שלא היו לפני כב' הרשמת אישורי מסירה המראים שההחלטה המקורית נמסרה לידי המערערים.

(ו)                  בטיעוניו לפנינו הוסיף המערער וטען שכתבי התביעה היו צריכים להיות מוגשים בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מקוצר. בקשר לכך הגישו המערערים בקשה לצירוף מוצג - תביעה חדשה שהגישה נגדם המשיבה ביום 2.1.08 לדמי שכירות לתקופה נוספת - תביעה שהוגשה בסדר דין רגיל ולא בסדר דין מקוצר.

3.         ואלו עיקרי טענות המשיבה

(א)                המערערים חדלו במכוון מלקיים את החלטות בית משפט קמא. המשיבה מדגישה את התנהגות המערערים המחזיקים בדירתה מזה יותר משלוש שנים בלי לשלם דמי שכירות, בלי שרכשו את הדירה ובלי ששילמו דבר על חשבון רכישתה.

(ב)                המשיבה גורסת שעל כב' הרשמת היה לדחות את הבקשה לרשות להתגונן ולא להעניק רשות מותנית הואיל והמערערים לא גילו הגנה אפילו לכאורה.