מחיקת תביעה הנסמכת על הוראות סעיף 114 לחוק הירושה

היש למחוק על הסף את התביעה בשל העדר עילה, העדר יריבות, העדר תחולתו של סעיף 114 לחוק הירושה התשנ"ה - 1965 (להלן: " חוק הירושה"), התיישנותה והגשתה בניגוד לפסק משקם - כולם או מקצתם?  -  זו השאלה שבמוקד החלטה זו.

1.         המסכת העובדתית

1.1.       המנוחה, א.נ ז"ל (להלן: "המנוחה") והמנוח, ד.נ ז"ל (להלן: "המנוח") הינם הוריהם של התובע ונתבעת מס' 1  (להלן: "הבן" ו/או "הבת", בהתאמה). פטירת המנוחה (27.1.89) קדמה בכחמש עשרה שנה  לפטירת בעלה, המנוח (30.11.04).

נתבעת מס' 2 הינה נכדת המנוחים, בתה הבכורה של הבת, לגביה נטען במשותף, כי היא "בת ממשיכה"(להלן: "הנכדה").

נתבעת מס' 3 - מנהל מקרקעי ישראל- היא הגוף המוסמך עפ"י חוק מנהל מקרקעי ישראל - התש"ך 1960 לנהל את מקרקעי ישראל ובכלל זה את מקרקעי אגודת... (להלן: " המנהל" ו/או " האגודה", בהתאמה).

            הזכויות שבמקרקעין שבאגודה מוסדרות בהסכם שכירות זמני ובהסכם חכירה בין המנהל לבין האגודה.

1.2.       בחייהם היו המנוחים חברים באגודה ובעלי הזכויות בנחלה מס' ..., הידועה גם כחלקה .... גוש Z בשטח של כ-42 דונם.  הנחלה כללה שתי חלקות:

חלקה א'- שטחה כ-18 דונם. על החלקה בנוי בית מגורים בן שתי קומות המשתרע על כ-226 מ"ר, וכן שני בתי מגורים חד קומתיים, הצפוני שטחו כ-58 מ"ר והעורפי שטחו כ-69 מ"ר, וסככות פח המושכרות לשוכרים שונים. בשלב זה הזכויות בחלקה א' מוסדרות בהסכם שכירות זמני ולא, כמקובל, בחוזה חכירה לדורות (נספח א לכתב הגנה של המנהל).

חלקה ב' - שטחה כ-24 דונם והיא כוללת מספר חלקות חקלאיות הממוקמות במתחם האגודה. החלקה מוחכרת בחוזה חכירה לאגודה לתקופה של 49  שנים (נספח ב לכתב הגנה של המנהל).

במסגרת פרוייקט ההרחבה קיבלו המנוחה והמנוח את מגרש מס' 42 בשטח של 500 מ"ר (להלן: " המגרש"). (הואיל ושני הצדדים לא הבחינו בין המגרש לבין הנחלה הרי שחלקה א', חלקה ב' והמגרש יקראו במשותף " הנחלה"ו/או " המשק החקלאי").

1.3.       המנוחה הלכה לעולמה ביום 27.1.89 - לעת ההיא חלו הוראות הסכם המשבצת הדו- צדדי בין המנהל לבין האגודה, שנחתם ביום 12.10.88, בשנים 1.10.86- 30.9.89 והתחדש כל 3 שנים. הסכם המשבצת הסדיר את זכויות המנוחה (ואף של המנוח)  באותם שנים כברי רשות בנחלה (נספח ג לכתב הגנה של המנהל - להלן: " הסכם המשבצת").

1.4.       צו ירושה שניתן בעיזבון המנוחה מבית המשפט המחוזי, ביום 7.9.93 (תע' 1317/93) קבע כי יורשי המנוחה, לאחר הסתלקות בעלה לטובת הבת, הנם: הבן, שיורש 2/8 מעיזבונה והבת, שיורשת 6/8 מעיזבונה (להלן: " צו הירושה").

1.5.       ביום 13.7.99 ניתן פסק משקם הקובע, כי למנוח אין כל חובות לאגודה (נספח ט לכתב הגנה מטעם הנתבעות. להלן: " פסק משקם").

1.6.       זכויות המנוחה בנחלה הועברו, בשנת 1999, לבעלה, מר ד.נ (נספח י' לכתב הגנה מטעם הבת והנכדה).

1.7.       ביום 11.8.83 נערך הסכם בין המנוחים לבין הבת ובעלה להענקת זכויות כ"בן ממשיך". האגודה חותמת על ההסכם וביום 22.8.92 מאשרת את היות הבת ובעלה חברים באגודה וכ"בנים ממשיכים" במשק. 

            ביום 25.1.00 הודיע המנוח לאגודה כי "לאחר שיקולים משפחתיים, הנני חוזר בי מהחלטתי על היותם של בתי ר.מ וחתני מר י.מ בנים ממשיכים במשקי ..".

הבת ובעלה הודיעו לאגודה, כי הם מכבדים את רצון האב ומוותרים בזאת על מעמדם כ"בנים ממשיכים" במשק.

1.8.       ביום 4.8.00 נחתם הסכם בין המנוח לבין הנכדה.

            סעיף 3 להסכם קובע: