פסק דין
הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש להכריע בתובענה על דרך הפשרה לפי הוראות סעיף 79 א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984.
התובע, יליד 1987, נפגע בתאונת עבודה ביום 27.09.2005 (להלן: "התאונה").
במועד התאונה היה התובע בן 18 שנה וכיום הינו כבן 25 שנה.
במועדים הרלוונטיים לתביעה זו הועסק התובע בשירותי הנתבע כעוזר חשמלאי.
לטענת התובע, כעולה מכתב התביעה, במועד הנקוב, ועת עבד התובע בחיתוך כבל חשמל באמצעות סכין, החליק הסכין מידו של התובע ואגב כך נגרם חתך עמוק בכף ידו השמאלית.
התובע טוען, כי הנתבע חייב לפצותו בגין הנזקים שנגרמו לו עקב התאונה הואיל והתאונה ארעה עקב התרשלות הנתבע ו/או מי מעובדיו ו/או שלוחיו שהתבטאה, בין היתר, בכך שלא הדריך את התובע כראוי ו/או לא סיפק לו מקום עבודה בטוח ו/או הנהיג שיטת עבודה מסוכנת ו/או לא סיפק לתובע ציוד מגן אישי. עוד השתית התובע את תביעתו על הפרת חובות חקוקות מכוח פקודת הבטיחות בעבודה והתקנות על פיה.
עקב התאונה נחבל התובע באגודל כף יד שמאל, הוא נזקק לטיפול רפואי, ונותרה לו נכות בשיעור 10% לצמיתות עפ"י קביעת מומחה אורטופד מטעמו, ד"ר יונס עסאם.
בכתב ההגנה שהגיש הנתבע הוא הכחיש, כי התובע נפגע בתאונה שארעה באופן הנטען בכתב התביעה. לטענתו, התובע לא נפגע באירוע המטיל עליו חבות. הנתבע טוען, כי התובע הינו האחראי הבלעדי לתאונה, המוכחשת כשלעצמה, וכי מצידו של הנתבע לא הייתה רשלנות כל שהיא שיחוב בגינה. בנוסף הכחיש הנתבע את הנזק הנטען על ידי התובע. טענות התובע באשר לנזקיו בכלל והעדר יכולתו לשוב ולתפקד באופן יומיומי מוגזמות ומופרכות ובפועל לא פגעה התאונה בכושרו התפקודי של התובע.
הנתבע בדק את התובע ע"י מומחה מטעמו, ד"ר מרדכי גליקמן, אשר קבע כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה.
לאור הפער בין הנכויות, מונה ד"ר מיכה רינות, כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורטופדיה, אשר קבע כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור 2.5% לפי סעיף 75 (1) ב' (בהתאמה ובהפעלה חלקית של הסעיף), בשל צלקת בבסיס אגודל שמאל והפחתה תחושתית קלה באספקט הדורסו רדיאלי של האגודל (ללא משמעות קלינית). עוד קבע המומחה לתובע נכויות זמניות עקב התאונה כדלקמן: נכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש לאחר התאונה ו- 30% נכות זמנית למשך חודשיים נוספים.
התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") כתאונת עבודה.
לתובע אושרה תקופת אי-כושר מלא לעבודה מיום 28.09.2005 ועד ליום 06.11.2005, היינו משך 40 ימים. ועדת רפואית של המל"ל קבעה, כי לתובע לא נותרה נכות עקב התאונה הנדונה.
המל"ל שילם לתובע דמי פגיעה בגין התאונה בסך 1,000 ₪, ובשערוך להיום סך של 1,175 ₪.
עובר לתאונה השתכר התובע בממוצע סך של 3,100 ₪, ובשערוך היום (הצמדה בלבד) 3,644 ₪.
אחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, שקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים ואחר שבחנתי את שלל הראיות שהוגשו בתיק, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובע סך של 11,000 .
לסכום האמור יתווספו החזר אגרה כפי ששולמה משוערכת (בכפוף להצגת חשבונית), החזר חלקו של התובע בתשלום שכ"ט המומחה מטעם ביהמ"ש (בכפוף להצגת חשבונית) וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שנפסק דלעיל.
הסכום הנ"ל ישולם בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לידי הנתבע, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.
לאור השלב והאופן בו הסתיים ההליך, ונוכח החיסכון בזמן שפוטי יקר, הנני פוטרת את הנתבע מתשלום כל יתרת אגרה בתיק, באם תחול.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.