מזרחי נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

המערערת, גב' רחל מזרחי, הגישה ערעור זה על החלטת ועדת עררים לניידות מיום 22.10.12, על פיה המערערת אינה סובלת מליקויים המזכים אותה להיחשב "מוגבלת בניידות" על פי התוספת להסכם הניידות.

ועדה רפואית מחוזית לניידות קבעה למערערת 50% לפי סעיף (ד)(1) לרשימת הליקויים, כסעיף מותאם, מאחר שאיבחנה פגיעה בפרק ירך ימין המובילה ל-CDH.

המשיב הגיש ערר לוועדת עררים לניידות. ועדת העררים קבעה על פי צילומי רנטגן, כי אין מדובר ב-CDH דו צדדי. ועדת הערר ציינה כי המערער סובלת מכאבים בשני מפרקי הירכיים, וציינה את ההגבלות בתנועות המפרקים שמצאה בבדיקה אורטופדית.

טענות המערערת

להלן עיקרי טענות המערערת בערעור:

הוועדה הרפואית לא בדקה את ברכיה וקרסוליה של המערערת, למרות שבמסמכים הרפואיים שהיו בפניה, היו עדויות לליקויים באיברים אלה. בהקשר זה הפנתה המערערת למסמך של ד"ר דנציגר מיום 27.5.12 המתאר כאבים בברכיים והגבלות בקרסול שמאל, וכן אינוורזיה ואוורזיה בתנועות הקרסול. כמו כן הפנתה המערערת מסמך סיכום רפואי מיום 30.5.11 המונה בעיות בברכיים בין הליקויים שהמערערת סובלת מהם וכן לסיכום מעקב במרפאת שיקום מיום 7.6.12, המתייחס למגבלות בקרסוליים, כולל פתיחה לטראלית והליכה עם ורסוס קל דו צדדי, והפרעות ואי יציבות בשני מפרקי הירכיים והפרעה בברכיים.

המערערת טוענת כי על פי סעיף ד'(1) לתוספת להסכם הניידות, לא נדרש כי הליקוי במפרק יהיה דו צדדי, שכן ליקוי כזה מקנה 80% הגבלה בניידות לפי סעיף ד(2). המסמכים הרפואיים בעניינה של המערערת מבססים קיומה של נקע מלידה במפרק ירך ימין, ודי בכך לפי סעיף ד(1) להקנות למערערת 50% הגבלה בניידות. לעניין זה מפנה לעמדת ד"ר מנחם יצחקי שניתנה לאחר הדיון בערעור בבית הדין, לפיה אין הבדל בין CDH ל-DDH, ושניהם מתארים ליקוי של נקע מולד מלידה.

להלן עיקרי טענות המשיב:

ועדת העררים לא טעתה בכך שלא בדקה את ברכיה וקרסוליה של המערערת. המערערת לא העלתה במסגרת הערר תלונות או טענות כלשהן בעניין הברכיים והקרסוליים. לא די בכך שקיים תיעוד בחומר הרפואי בדבר ליקויים כלשהם באיברים אלה, מבלי שהמערערת מצביעה באופן קונקרטי על רישום שעשוי להתאים לאחד הליקויים המוכרים בהסכם הניידות, כדי להקים טעות משפטית באי התייחסות של הוועדה לאיברים אלה. כך במיוחד כאשר ועדת הערר התכנסה בשל ערר ממוקד שהגיש המשיב בעניין מפרק הירך.

משקבעה ועדת הערר על פי צילומי הרנטגן כי אין CDH דו צדדי, כדין קיבלה את ערר המשיב.

בהקשר זה, אין מקום לכך שבית הדין יתן משקל כלשהו למסמך או עמדה שנוצרו לאחר מועד הדיון בערר.

דיון והכרעה

לאחר עיון בטענות הצדדים החלטתי לקבל את הערעור כבקשת המערערת בהשלמת טיעוניה.

אכן, סעיף ד(1) לרשימת הליקויים מקנה 50% הגבלה בניידות ל"נקע מלידה במפרק הירך" ואילו סעיף ד(2) מקנה 80% לנקע מלידה דו צדדי במפרקי הירך.

במסמכים הרפואיים שהיו בפני ועדת הערר ישנם רישומים בדבר קיומו של CDH מימין וכן של DDH מימין, ולכאורה די בכך כדי לקבוע כי מתקיים במערערת הליקוי שבסעיף ד(1) לרשימת הליקויים.

אשר לברכיים ולקרסוליים, אני סבור שלאור מגמת ההסדר החוקי וההסכמי שביסוד הבאת עניינו של מבוטח בפני שתי ועדות לקביעת דרגות נכות או דרגת הגבלה בניידות, ובשים לב לסמכויות ועדות העררים לדון מחדש בעניין המובא אליהם, אין לקבוע שכל שעמד על סדר יומה של ועדת העררים היה הנושא שהועלה בערר המשיב, והיה עליה לבחון את המסמכים הרפואיים של המערערת ולקבוע אם מתועדים בהם ליקויים המתאימים לסעיפי הליקוי.

בהתאם לכך, מתקבל הערעור ועניינה של המערערת מוחזר לועדת העררים לניידות, אשר תקבע באופן מנומק:

מהו הליקוי ממנו סובלת המערערת במפרק ימין והאם ליקוי זה מתאים לסעיף ד(1) לרשימת הליקויים.

מהו הליקוי (או הליקויים) ממנו סובלת המערערת בברכיה והאם הליקוי מתאים לסעיפים וא(3) או וא(4) לרשימת הליקויים?