מזרחי ואח' נ' מדינת ישראל ואח'

החלטה

בפני בקשה להחזרת תפוסים לפי סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], התשכ"ט – 1969 (להלן: "הפסד"פ"). התפוסים הנם סירת גומי, 2 מנועים לסירה, כבלים, מקרר, 2 פרוג'קטורים, מנגל ו- 4 מצופים (להלן: "התפוסים").

המבקשת- משטרת ישראל והמשיבים- אנשים הטוענים לבעלות בתפוסים.

תמצית העובדות והשתלשלות ההליכים

בתאריכים 21.7.09 ו- 22.7.09 התבצע חיפוש בביתם של המשיב 1 ואשתו, בחצרם, במחסנם וכן ביאכטה אשר בבעלותם, אשר במהלכו נתפס רכוש רב בשל חשד כי נגנב על ידי המשיב 1 (להלן: "מר מזרחי").

ביום 24.1.10 הגישו מר מזרחי ואשתו בקשה להורות על החזרת הרכוש שנתפס.

ביום 28.1.10 הגיש ב"כ המשטרה תגובה במסגרתה נטען כי קיימים כעשרה מתלוננים אשר זיהו חלק מהרכוש שנתפס כרכוש שנגנב מהם וטוענים לבעלות עליו. בנסיבות, הותיר ב"כ המשטרה לשיקול דעת בית המשפט למי להשיב את הרכוש שנתפס, לאחר שמיעת טענות המתלוננים בדיון שיקבע.

לדיון ביום 1.2.10 לא התייצב אף אחד מהטוענים לרכוש ובית המשפט הורה על החזרת הרכוש שנתפס לידי בני הזוג מזרחי.

נוכח החלטת בית המשפט, השיבה המשטרה את עיקר הרכוש שנתפס לידי בני הזוג מזרחי ובמקביל הגישה ערר על ההחלטה, בנימוק לפיו לא הספיקה לזמן את המתלוננים לדיון (דבר שלא היה בידיעת בית משפט זה).

בהחלטת בית המשפט המחוזי בערר מיום 2.2.10 (ע"ח 2635-02-10) נקבע כי על בית המשפט לקיים דיון נוסף במעמד המתלוננים, לאחר שינתן למשטרה זמן סביר לזמנם לדיון.

לדיון שנקבע ליום 4.3.10 התייצבו 7 מהמתלוננים שטענו לבעלות בפריטים ספציפיים מתוך כלל הרכוש שנתפס אצל בני הזוג מזרחי. כל אחד ואחד מהמתלוננים השמיע טענותיו ונחקר על ידי ב"כ של מר מזרחי.

בהחלטה מיום 16.3.10 הורה בית המשפט על השבת הרכוש התפוס לידי בני הזוג מזרחי מן הטעם של חלוף למעלה מ- 6 חודשים מיום תפיסת התפוסים מבלי שהוגש כתב אישום. בית המשפט ציין כי המשטרה אף לא ביקשה הארכת המועד להחזקת הרכוש התפוס וכי ממילא מרבית הרכוש התפוס כבר הוחזר לידי בני הזוג.

גם הפעם הגישה המשטרה ערר על החלטת בית המשפט, במסגרתו נטען, לראשונה יש לומר, כי הרכוש שנתפס דרוש לצורך סיום החקירה נגד מר מזרחי ואשתו, חקירה אשר תוביל להגשת כתב אישום כנגדם, כך שיש ברכוש שנתפס כדי לשמש כראיה בהליך המשפטי שאמור להתנהל לאחר הגשת כתב אישום נגד מי מבני הזוג.

בית המשפט המחוזי ערך אף הוא דיון במעמד המתלוננים, שמע את עדותם ואף למד כי חלק מהמתלוננים הגישו תביעות אזרחיות כנגד מר מזרחי. בנסיבות, קבע בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 7.4.10 (ע"ח 38816-03-10) כי מסירת התפוסים בשלב זה לידי מי מהמשיבים עלול למנוע קיומו התקין של ההליך הפלילי ואף האזרחי, הנוגע למחלוקת בעניין הבעלות. על כן, הורה בית המשפט המחוזי על הארכת המועד להחזקה בתפוסים וביטל את החלטת בית המשפט בדבר השבת הרכוש התפוס לידי מר מזרחי.

ביום 16.3.11 הגישה המשטרה לבית משפט זה בקשה להורות לה לידי מי משמונת המשיבים המצוינים בבקשה יש למסור את התפוסים, זאת לאור עמדת הפרקליטות כי יש לפעול להשבת התפוסים.

מאז הגשת הבקשה התקיימו שלושה דיונים על מנת ליתן הזדמנות לכל אחד מהמשיבים להשמיע את עמדתו. לדיונים אלו התייצבו המשיבים- 1, 3, 5, 6, נציגת המשיבה 2 ומר משה רווח.

דיון

סעיף 34 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969 קובע:

"על פי בקשת שוטר שהוסמך לכך על ידי קצין משטרה בדרגת מפקח משנה או בדרגה גבוהה מזו דרך כלל או לענין מסויים (להלן - שוטר מוסמך), או על פי בקשת אדם התובע זכות בחפץ, רשאי בית משפט שלום לצוות כי החפץ יימסר לתובע הזכות או לאדם פלוני, או שינהגו בו אחרת כפי שיורה בית המשפט - הכל בתנאים שייקבעו בצו".

כבר נפסק כי החלטת בית המשפט בבקשה להחזרת תפוס אינה באה לקבוע זכויות או בעלות בתפוסים ומדובר בהכרעה זמנית אשר קובעת מי יהא זה שיחזיק בחפץ. משכך, טיבה של הכרעה זמנית שכזו, שהיא אינה נועלת את השער בפני הגשת תביעה אזרחית להצהרת בעלות על החפץ (ר' בש"פ 267/01 סיני נ' מילרה (ניתן ביום 30.5.2001), להלן: "פס"ד סיני").