מזל נ' המוסד לביטוח לאומי

פסק דין

העובדות העיקריות וטענות הצדדים

ערעור זה נסוב על החלטת הוועדה לאי כושר לעררים מיום 8.9.13 (להלן: "החלטת הוועדה"). הוועדה קבעה, כי המערערת איבדה 65% מכושרה להשתכר, בעוד המערערת טענה לאובדן מלא של כושרה להשתכר.

המערערת, ילידת 1967, סובלת מזיהום לאחר ניתוחים בגבה, ונקבעה לה נכות רפואית לצמיתות בשיעור 50%.

עניינה של המערערת נדון בעבר במספר הליכים משפטיים ופסקי דין. בתמצית, יצוין כי המערערת השיגה במסגרת ערעור לבית דין זה על החלטת ועדת אי כושר לעררים מיום 5.9.09, לפיה נקבע אי כושרה בשיעור 65%. ביום 29.7.10 הושב העניין לוועדה בהתאם לפסק דין בתיק 5219/09, לשם הנמקה מחודשת. הוועדה דנה שנית בעניין, ולאחר שנערכה חקירת חוץ, החליטה ביום 28.12.11 שלא לשנות מהחלטתה.

המערערת ערערה שנית (תיק ב"ל 15719-05-12), ובמסגרת הליך זה הוסכם כי העניין יושב שוב לוועדה על מנת שהמערערת תוכל להתייחס לממצאי החקירה שנערכה ותינתן לה אפשרות לטיעון ולהתגוננות. לאחר שהושגה הסכמה זו, התברר כי אבדו ממצאי החקירה.

לפיכך, ניתן ביום 30.7.13 פסק הדין בתיק ב"ל (ת"א) 15719-05-12, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים, בזו הלשון:

"עניינה של המערערת יוחזר לועדה לעררים אי כושר בהרכב חדש אשר תבדוק מחדש את עניינה של המערערת לאחר שמזכיר הועדה ידאג להוציא מהתיק את הפרוטוקולים של הועדה לעררים מיום 28.12.11 ומיום 15.9.09 וכן את פסקי הדין שניתנו בתיק באופן שבפני הועדה תעמוד החלטת הועדה דרג ראשון מיום 11.3.09 וכל הקודם לה בלבד והמערערת וב"כ יוזמנו לטעון בפני הועדה".

משמע, על הוועדה נשוא הערעור שלפני הוטל לבחון את עניינה של המערערת מבראשית, ללא שיונחו בפניה החלטות קודמות של ועדות אי כושר לעררים ופסקי דין. החלטת הוועדה נשוא הערעור, ניתנה בעקבות פסק דין זה.

לטענת המערערת, בהחלטת הוועדה נפלו פגמים. טענותיה העיקריות של המערערת, הינן כדלהלן:

הוועדה ציינה בפרוטוקול, כי עמד בפניה "תיק הנכות על כל מסמכיו". בכך, פעלה בניגוד לפסק הדין אשר הורה על הוצאת הפרוטוקולים הקודמים של הוועדות לעררים ופסקי הדין שניתנו בתיק.

המערערת התלוננה בפני הוועדה על קשיים רבים. בין היתר ציינה כי היא מתקשה בישיבה, בעמידה בנסיעה ממושכת וכי יש לה כאבים קשים. הוועדה סילפה את דברי המערערת לפיהם היא מתקשה בנסיעה רצופה של חצי שעה, ונימקה כי המערערת מסוגלת לישיבה רצופה של חצי שעה.

הוועדה לא התייחסה לנסיבות האישיות, לגיל, להשכלה, ליכולותיה האינטלקטואליות והפיזיות של המערערת, לנכותה הרפואית ולהשלכתם על כושרה לעבוד.

הוועדה לא התייחסה דיה לטענות המערערת ובין היתר, הוועדה לא פירטה את המגבלות המוטלות על המערערת בעבודתה ולא נימקה את הקביעה בצורה מספקת.

המשיב התנגד לעמדת המערערת, מן הנימוקים העיקריים הבאים:

הוועדה מילאה אחר הנחיות פסק הדין. תיק הנכות שעמד בפניה כלל את התיעוד הרפואי ולא את הפרוטוקולים הקודמים.

הוועדה נימקה קביעתה תוך התייחסות לנכות הרפואית שנקבעה למערערת, וציינה את גילה. עברה התעסוקתי והעדר השכלה נלקחו בחשבון בשים לב לעבודות שהוצעו למערערת, שאינן דורשות השכלה מיוחדת.

בשים לב לכך שלמערערת 50% נכות רפואית, ההחלטה כי איבדה 65% מכושרה להשתכר סבירה והולמת את המגבלות הרפואיות. אף הרופא המוסמך המליץ לראות את המערערת כמי שמסוגלת לעבודה חלקית בישיבה.

ביום 26.3.14 נערך דיון בתיק, לאחריו הוסיפו הצדדים טענות בכתב.

דיון והכרעה