מזונות אישה שחויבה בגירושין

בפסק דין מיום י"א סיון תשע"ז (05/06/2017) פסק ביה"ד לחייב את האישה בגירושין מהנימוקים המפורטים בפסק הדין. הצדדים הוזמנו לסידור גט, אולם לאחר שהאישה הודיעה שאינה מסכימה להתגרש וכי בכוונתה להגיש ערעור לבית הדין הגדול בוטל הדיון שנועד לסידור הגט.

בסעיף ו' לפס"ד הנ"ל קבע ביה"ד:

במידה והאישה תסרב להתגרש במועד הנ"ל, זו תהיה עילה לקבוע שהחל ממועד זה נשללה זכאותה למזונות, וזאת עפ"י ההלכה הפסוקה בשו"ע סי' קיז סעיף יא.

ביחס לחובת הבעל במזונות אישה עד למועד זה, במידה והבעל מבקש לשלול זכאות האישה למזונות על יסוד האמור בפסק הדין הנוכחי, עליו להגיש בקשה מנומקת.

יצוין שהצדדים מתגוררים בנפרד שנתיים וחצי, ובהתאם לאמור בסעיף ו' לפסק הדין, הגיש הבעל בקשה לפטור אותו מחובתו למזונות העבר, מיום הפירוד, או עכ"פ מיום הגשת התביעה לגירושין, וכן מתשלום מזונות מכאן ולהבא.

התקבלה תגובת האישה, ובה היא מבקשת לדחות את הבקשה.

לאחר עיון בטענות הצדדים ביה"ד פוסק כדלהלן:

בשו"ע אה"ע סימן קי"ז סעיף י"א נפסק:

מי שנודע לו שאשתו נכפת [...] כופין אותה לקבל גט [...] ואם תמאן לקבל גט ימנע ממנה שאר כסות ועונה.

בהתאם לפסיקה זו, לאחר שמחייבים האישה בגירושין אם האישה מסרבת להתגרש נשללת זכותה למזונות כאמצעי לחץ לקבלת גט, עיין בתשובת רבי עקיבא איגר תניינא סי' עד ובתשובת נודע ביהודה תניינא חלק אה"ע סי' קד שמניעת המזונות היא אמצעי לחץ לקבלת הגט, והאריכו בזה בפסק דין מביה"ד הגדול בפד"ר כרך ב' עמ' 142-140.

בהפלאה סי' קיז ס"ק יז כתב בביאור פסק השו"ע הנ"ל בלשון זו:

והרא"ש שכתב דיכול למנוע היינו דהוא בכלל הכפי' עד שתאמר רוצה אני, אף על גב דלא מצינו כפי' בממון, מ"מ כיון שהיא מחויבת לומר רוצה אני ועיכוב הגירושין ממנה, כבר כתבתי בריש סי' ע"ז דמוכח מריש כתובות דכשהעיכוב ממנה פטור ממזונות.

הדברים התבארו בדברי ההפלאה סי' עז סק"ג שכתב:

והיינו דכתב בתשובת הרא"ש והובא בסוף סי' קי"ז דכשהיא נכפית ואינה רוצה לקבל הגט יכול למנוע ממנה שאר כסות ועונה, משום דהתם הדין נותן כמו גבי איש נכפה דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני, ה"נ גבי דידה היא מחויבת לומר רוצה אני ושפיר הוי גרמא דידה.

לפיכך בנידון דנן, מאחר שבית הדין פסק לחייב את האישה בגירושין, הגם שלא נפסק לכפות את האישה בגירושין בעל כורחה, שלילת המזונות אינם אמצעי לכפיית הגירושין, אלא תוצאה של סירוב האישה להתגרש, והואיל ועיכוב הגירושין הוא מחמתה, הבעל פטור ממזונות.

זה החילוק שיש בין מורד בעלמא, שם האישה אינה חייבת להסכים להתגרש ולהיעתר לבקשת הבעל לקבל גט, ולכן עיכוב הגירושין אינו נובע ממנה, ואין פוסקים כתשובת הרא"ם שהביאו הפוסקים בסי' עז ס"א, משא"כ בנידון תשובת הרא"ש הנ"ל ופסיקת השו"ע סי' קיז סעיף יא.

עיין בפסק דין מבית הדין האזורי ת"א בהרכב הדיינים הג"ר ש' ב' וורנר זצ"ל, הג"ר ע' אזולאי זצ"ל, ויבל"א הג"ר ח' ג' צימבליסט שליט"א, בפד"ר ח"ח עמ' 73-65 בנידון שבו הבעל תבע לחייב את האישה בגירושין ולפוטרו ממזונות, ופסקו שם לחייבה בגירושין בלבד ולא לכוף עליה את הגירושין, וקבעו שדי בחיוב גט כדי לפוטרו מתשלום המזונות. להלן מפסק הדין  בעמ' 73: