מורשע בעבירת פריצה לרכב וניסיון לגנוב אותו יחל בריצוי עונשו

           המבקש הועמד לדין בבית משפט השלום בפתח-תקוה (פ 3781/06) בגין עבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של ניסיון לגניבת רכב, לפי סעיפים 413ב ו-25 לחוק העונשין; עבירה של חבלה במזיד לרכב, לפי סעיף 413ה לחוק העונשין; ועבירה של שהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.

           לפי הנטען בכתב האישום, בתאריך 13.8.2006, פרץ המבקש לרכב בכך שניפץ את שמשת הדלת האחורית, שבר את מגן הפלסטיק בחזית הרכב וכן שבר את מנגנון ההתנעה בלוח השעונים ברכב, כל זאת בכוונה לגנוב את הרכב. המבקש עשה זאת בשעה ששהה בישראל שלא כדין.

           בתאריך 8.2.2007 הרשיע בית משפט השלום בפתח-תקוה (כבוד השופטת ד' עטר) את המבקש בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, בהתבסס על טביעת אצבעו של המבקש, שנמצאה בחלקו הפנימי של הרכב. ביום 7.3.2007 גזר בית המשפט על המבקש עונש של שנים עשר חודשי מאסר בפועל; עשרה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור כל עבירת רכוש מסוג פשע; שבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור עבירת רכוש מסוג עוון או עבירה על פי חוק הכניסה לישראל, למעט עבירה בניגוד לסעיף 413 לחוק העונשין; וקנס בסך 3,000 ש"ח או 30 ימי מאסר תמורתו. כן הורה בית המשפט כי המבקש ישלם לבעל הרכב פיצוי בסך 4,000 ש"ח.

           על פסק דינו הנ"ל של בית משפט השלום ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו (ע"פ 70546/07).

           ביום 4.11.2007 התקיים הדיון בערעור בפני בית המשפט המחוזי. המבקש לא התייצב לדיון, שכן כניסתו לישראל לא הותרה בשל התנגדות המשטרה. עם זאת, בהסכמת בא כוחו, קיים בית המשפט דיון לגופו של הערעור.

           בעקבות הדיון דחה בית המשפט המחוזי (כבוד סגני הנשיא ד' ברלינר וז' המר והשופט ש' שוחט) את הערעור, בדחותו את טענות המבקש כנגד ההרשעה.

           מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, בגדרה טוען המבקש טענה אחת ויחידה, לפיה שגה בית המשפט המחוזי משדן בערעור שלא בנוכחותו.

           מנגד טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות, משאין היא מגלה כל עילה למתן רשות ערעור.

           דין הבקשה להידחות.

           עניינו של המבקש כבר נדון בפני שתי ערכאות. כידוע, הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. בענייננו, חרף טענותיו, הרי שהמבקש לא העלה בגדרי בקשת רשות הערעור כל שאלה משפטית עקרונית שכזו, או כל עילה אחרת העשויה להצדיק דיון "בגלגול שלישי", בהתאם להלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982). מסיבה זו בלבד, דין הבקשה להידחות.

           מעבר לדרוש יוער, כי דין הבקשה להידחות גם לגופו של עניין. כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, בא כוחו הקודם של המבקש הסכים לקיום הדיון שלא בנוכחות המבקש. המבקש מציין בבקשתו כי הבקשה "לא נסמכת כלל על טענה של ייצוג שגוי המקים הצדקה למתן רשות לערעור" (סעיף 4.10 לבקשה). משכך, יש לראות את הסכמת בא כוח המבקש לקיום הדיון כהסכמת המבקש, ועל כן אין באפשרותו להיבנות מטענה זו.

           אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

           החלטתי מיום 25.11.2007, בעניין עיכוב ביצוע העונש, מבוטלת.

           המבקש יתייצב ביום 9.4.08 לא יאוחר מהשעה 10:00, במזכירות בית המשפט המחוזי בתל-אביב - יפו, לשם תחילת ריצוי עונשו.

           ניתנה היום, ב' באדר ב התשס"ח (9.3.2008).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il