מורדו נ' ארגס ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 28.11.11 בפתח תקווה.

2. לטענת התובעת, בעת שנסעה ברח' הבעל שם טוב, הגיח לפצע רכב הנתבעים ממול במהירות ופגע ברכבה. התובעת טענה כי כאשר הבחינה ברכב הנתבעים ניסתה להיצמד ככל הניתן לצד ימין על מנת למנוע את התאונה, אך ללא הצלחה. התובעת טענה כי בני משפחתה של הנתבעת 2 ביקשו מהם לומר לחברת הביטוח כי לא הנתבעת 2 היא הנהגת שנהגה ברכב בעת התאונה, אך הם סירבו.

3. לטענת הנתבע 1, בעת שרכבו נסע בימין הדרך, התפרצה התובעת לנתיב נסיעת רכבו, תוך ביצוע סטייה חדה, בחוסר זהירות, מבלי לשים לב למתרחש ופגעה ברכבו.

הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה מטעמה בו טענה כי נהגה ברכב באיטיות כאשר לפתע התובעת היא שהגיחה ופגעה בה. הנתבעת 2 טענה כי בנתיב נסיעתה היה מפרץ חניה בו חנו כלי רכב, בעוד בנתיב נסיעתה של התובעת לא היה מפרץ חניה וכלי הרכב חנו על חלק מנתיב הנסיעה של התובעת. הנתבעת 2 טענה כי התאונה ארעה בנתיב נסיעתה של הנתבעת אליו כאשר התובעת לפתע חצתה לנתיב נסיעתה ללא התראה. הנתבעת טענה כי בהתאם לחוו"ד שמאי שני כלי הרכב היו בנסיעה בעת התאונה. הנתבעת טענה כי התובעת היא שציינה בכתב תביעתה שהבחינה ברכב והמשיכה בנסיעתה ומכאן שהאחריות מוטלת על התובעת שלא עצרה כאשר זיהתה את הסכנה. בנוסף, הטענה לפיה הבחינה ברכב והספיקה להאט את רכבה סותרת את טענה התובעת לפיה הרכב הגיח לפתע.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובעת והנתבעת 2, הם הנהגות המעורבות בתאונה. כן העידו בעלה של התובעת וחמה לשעבר של הנתבעת 2 שהגיעו לאחר התאונה למקום.

דיון:

5. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסע ברחוב והבחינה ברכב המתקרב מולה במהירות. התובעת טענה כי נצמדה ימינה על מנת לתת לרכב לעבור אך הרכב של הנתבעים פגע ברכבה. התובעת טענה כי הנתבעת נהגה באמצע הכביש במהירות וכי ראשה של הנתבעת היה מורכן. התובעת טענה כי מעבר של שני רכבים הינו אפשרי אך יש לעשות כן בזהירות. בדיון הראשון שנערך בפניי טענה התובעת כי "המתנתי בצד" ובדיון השני חידדה ואמרה כי "עצרתי בצד". התובעת טענה כי לאחר ההתנגשות, הרימה הנתבעת את ראשה, וכנראה מבהלה לחצה שוב על הגז. לאחר התאונה הגיעה חמה של הנתבעת 2 למקום וביקש מהתובעת כי תדווח שהוא נהג ברכב בעת התאונה והיא סירבה.

בעלה של התובעת שהגיע למקום לאחר התאונה העיד אף הוא שהחם ביקש כי ידווחו עליו כנהג.

6. הנתבעת 2 גם היא חזרה על גרסתה וציינה כי נסעה ברחוב בנתיב נסיעה פנוי שהמכוניות בו חונות במפרץ חניה בעוד התובעת נסעה בנתיב הנגדי בו חונות מכוניות על הנתיב וחוסמות את הדרך. הנתבעת טענה כי לא הבחינה בתובעת שצצה לפתע בין המכוניות בנתיב נסיעתה וההתנגשות ארעה בשעה ששני כלי הרכב נסעו האחד מול השני. הנתבעת 2 טענה כי ככל כנראה התובעת אשר חפצה לעקוף את המכוניות החונות, סטתה לנתיבה, לא הבחינה בנתבעת הנוסעת מולה ופגעה בה.

הנתבע 1 העיד שהגיע למקום לאחר התאונה והכחיש כי ביקש מהתובעת שתדווח עליו כנהג הפוגע.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

הכלל הידוע הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה.

במקרה דנן של גרסה מול גרסה, יש לכאורה לדחות את התביעה. ברם, סבורה אני כי גם אם נאמץ את גרסת הנתבעים לתאונה, הרי שיש מקום להטיל עליהם אחריות.

הנתבעת עצמה הודתה כי הבחינה בתובעת מתפרצת לנתיבה והיה עליה להבחין בתובעת מבעוד מועד ולעצור את רכבה על מנת למנוע את התאונה, גם אם התאונה ארעה בנתיב הנסיעה שלה.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבעת 2 נסעה ממול התובעת בכביש צר, היה עליה להבחין בתובעת מבעוד מועד לנהוג באיטיות ובזהירות המתאימה לתוואי הדרך ובכך למנוע את התאונה. משלא עשתה כן הרי היא האחראית לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. אם נאמץ את גרסת הנתבעת, התאונה ארעה בנתיב הנסיעה של הנתבעת שכן נתיב הנסיעה של התובעת היה חסום במכוניות חונות. התובעת, עפ"י עדותה, הבחינה בנתבעת נוסעת מולה מבעוד מועד ועל כן היה עליה להימנע מביצוע העקיפה עד שנתיב הנסיעה יהיה פנוי ובכך למנוע את התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובעת "אשם תורם" של 40% לקרות הנזק.

10.ביחס לתמלילי הדיווח לחברות הביטוח, לא מצאתי מקום להתייחס אליהם בפסק דין זה, היות ואין בהם כדי להשליך על מהימנותה של הנתבעת 2, שהיא הנהגת המעורבת בתאונה.