מורד נ' לבל ואח'

פסק דין

1.התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבעת אורית לבל וכנגד הנתבעת 2 – המבטחת של הנתבעת.

2.בכתב התביעה עותרת התובעת כי ביהמ"ש יחייב את הנתבעות לשלם לה סך של 6,334 ₪ (להלן: "סכום התביעה").

3.ביום 13.12.10 אירעה תאונה בה היו מעורב רכב פרטי מס' רישוי 43-808-18 (להלן: "רכב התובעת"), נהוג ע"י התובעת.

4.מאידך, בתאונה היה מעורב רכב פרטי מס' רישוי 78746-71 (להלן: "רכב הנתבעת"). רכב זה היה נהוג ע"י הנתבעת.

5.בדיון מיום 31.5.12 הופיעה התובעת וטענה כי נוכח נסיבות התאונה כפי שאלו פורטו על ידה, המסקנה המתחייבת כי החבות לאירוע נופלת על כתפי הנתבעת, ועל כן על הנתבעות כאחת לשלם את סכום התביעה.

מאידך, טענה הנתבעת כי תרחיש התאונה שונה לגמרי מגרסת התובעת, באופן שהאחריות לאירוע נופלת על כתפי התובעת.

6.התובעת ספרה בעדותה כי נסעה בנתיב השמאלי ביותר בדרך ירושלים שברעננה ובכוונתה היה לבצע פניה מערבה-שמאלה. מוסיפה התובעת וטוענת כי המתינה לתורה שבטור מכוניות (הייתה 3 בטור). התברר כי הרכב הראשון נתקע. הרכב שלפניה יצא לעקיפה מצד ימין ונסע מן המקום ללא פגע. התובעת הלכה בדרכו וחרטומה פנה לנתיב נסיעתה של הנתבעת.

התובעת מספרת כי המתינה שכלי רכב שנסעו בנתיב נסיעת הנתבעת יפנו את הנתיב, ואז תוכל גם היא להשתלב ולהמשיך בדרכה. תוך כדי הגיעה הנתבעת והכתה אותה ברכבה כאשר צד שמאל קדמי של הנתבעת פגע בצד ימני בכנף קדמית של התובעת.

התובעת חזרה וטענה כי הנתבעת אמרה לה, לאחר התאונה, כי היא בצעה את ההתנגשות בכוונה כיוון שלא רצתה לתת לתובעת להשתלב בנתיב הנסיעה.

התובעת הסבירה כי הגישה את תביעתה לבימ"ש זה רק לאחר 4 חודשים מחלוף מועד התאונה משום שהמתינה לתגובת הראל. כאשר האחרונה סירבה לשלם לה הגישה תביעה זו שלפני.

מר פדילה, שהופיע בפני בשמה של הראל, הודיעני כי מרשתו תסכים להמתין לפס"ד בתיק זה וכל שיפסק כאן יחייבה גם בקשר לנזק שנגרם לרכב התובעת.

התובעת הודתה במענה לשאלתי מתי ראתה את הנתבעת לראשונה, הודתה התובעת כי לא הבחינה בנתבעת עד שהתרחש המפגש בין המכוניות.

7.האידך גיסא בספורנו היא הנתבעת. האחרונה ספרה כי אם זיכרונה לא מטעה אותה היה גשום עובר לתאונה. הנתבעת ספרה כי נסעה בנתיבה השמאלי כשמגמת פניה שכונת קרית גנים – בה היא מתגוררת.

הנתבעת ספרה כי אור אדום שהתחלף לירוק ברמזור שלפניה גרם לנסוע בנתיבה. התובעת החליטה לעקוף את הרכב שלפניה מימינו. הנתבעת מספרת כי התובעת יצאה לנתיב נסיעתה ביל לשים לב שהנתיב אינו פנוי וכך אירעה התאונה.

הנתבעת הודתה כי שוחחה בטלפון תוך כדי נסיעה.

8.במחלוקת זו שבין הצדדים אני סבור כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה על שני הצדדים בשווה. התובעת לא ודאה כי הנתיב שלימינה פנוי לחלוטין כשנכנסה אליו, כך גם הנתבעת לא התחשבה בתנאי הדרך ולא הייתה מרוכזת דיה בנסיעה.

9.אשר על כן, הנתבעות יחד ולחוד ישלמו לתובעת סך של 3,167 ₪ בלווית ריבית והפרשי הצמדה מיום 13.12.10 ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ג סיון תשע"ב, 13 יוני 2012, בהעדר הצדדים.