מור נ' תעיזי ואח'

פסק דין

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 7.2.12 בהוד השרון.

2. לטענת התובע, רכבו נסע בכביש דו סטרי כאשר לפתע הגיח רכב הפוגע מהנתיב הנגדי במהירות, איבד שליטה וכתוצאה מכך סטה לנתיב רכב התובע. כאשר התובע הבחין בנתבע מאבד שליטה עצר את רכבו והמתין בעצירה מוחלטת. רכב הנתבע החליק ופגע ברכב התובע וגרם לו לנזקים.

3. לטענת הנתבע 1, נסע בנתיבו ביציאה מכיכר, כשלפתע הגיח מולו רכב התובע שנסע בנתיב רכב הנתבע. הנתבע שהופתע מרכב התובע הנוסע מולו, בלם את הרכב בחוזקה בניסיון למנוע את התאונה אך לא יכל למנוע את התאונה ורכב התובע פגע ברכב הנתבע וגרם לתאונה. הנתבעים טענו כי נתיב הנסיעה של הנתבע היה חסום ע"י רכבים חונים ועל כן נסע רכב התובע בנתיב נסיעתו של רכב הנתבע, הפתיע אותו וגרם לתאונה.

4. בדיון שנערך בפני העידו התובע והנתבע 1, הם הנהגים המעורבים בתאונה.

דיון:

5. התובע חזר בפני על גרסתו לפיה נסע בזהירות ופנה שמאלה לכביש המוביל לעבר הקניון. התובע הודה כי בנתיב נסיעתו חונים רכבים ועל כן לאחר שבדק כי הכביש פנוי החל בנסיעה ישר בנתיב של הרכבים הבאים ממול. התובע טען כי הבחין בנתבע נוסע מהר "בסללום", מנסה להתיישר ומחליק. התובע טען כי נעצר אך רכב הנתבע המשיך להחליק עד שפגע בגחון של מכונית התובע וגרם לנזק.

6. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין כי נסע בקניון בכיכר ועל כן רכבו היה שכוב במעט בעת הפנייה לרחוב ממנו הגיע התובע. הנתבע טען כי נסע לאט ופנה לרחוב אך אז הבחין שהתובע נוסע מולו במהירות בנתיב נסיעתו במרחק של שתי מכוניות מהצומת בערך וכתוצאה החליק ונפל.

7. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני קובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבע, מעיקרי הטעמים הבאים:

הכלל הידוע הוא כי המוציא מחברו עליו נטל הראיה. לפיכך, במקרה דנן של גרסה מול גרסה. יש לכאורה לדחות את התביעה. ברם, גם אם נאמץ את גרסת הנתבע לתאונה סבורה אני כי יש בה כדי להטיל אחריות על הנתבע.

הנתבע עצמו הודה כי ביצע פניה לכיוון הרחוב ממנו הגיע התובע. היה על הנתבע לבצע הפנייה בצורה זהירה ואיטית שתאפשר לו לעצור את רכבו בשעת חירום.

8. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע פניה לרחוב אחר, היה על הנתבע לשים לב ולבצע הפניה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

9. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובע "אשם תורם" לקרות התאונה. התובע הוא שנסע במסלול הנסיעה של הנתבע והוא אשר הפתיע אותו, חסם את דרכו וגרם לו להחליק וכך ארעה התאונה.

משכך, מצאתי לנכון לייחס לתובע "אשם תורם" של 50% לקרות הנזק.

10. התביעה מתקבלת בחלקה. הנני מורה לנתבעים לשלם לתובע סך של 1,672 ₪ (המהווים 50%) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה, 5.1.11, ועד למועד התשלום בפועל.

בנוסף, אני מחייבת את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של 500 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום.

ניתן היום, י' אדר תשע"ג, 20 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.