מוססון ואח' נ' בודקוב ואח'

החלטה

ביום 7/6/10 נתתי תוקף של פסק דין חלקי להסדר בין הצדדים, כפי שנרשם בפרוטוקול ליום 30/5/10, כאשר ההסכמה הושגה באופן שהסכמת הנתבעים ניתנה בדיון ולפרוטוקול ביום 30/5/10, ואילו הסכמת התובעת ניתנה בהודעה בכתב ביום 6/6/10.

ב"כ הנתבע 1 הגיש בקשה לביטול פסק דין זה.

לטענתו, מדובר בפסק דין שניתן במעמד צד אחד, ולטעמו בשל טעות.

טענת הנתבע 1 היא, שלמעשה לא הייתה כאן הסכמה – משום שהסכמת הנתבעים ניתנה לפרוטוקול אך נתקלה בדחייה מצד התובעת, ולכן יש לראות זאת כמשא ומתן שלא הבשיל, או כהצעה שסורבה ועל כן לא ניתן לקבלה עוד.

ב"כ התובעת אינו מסכים לכך, ומבקש להחזיק את פסק הדין על כנו.

לטעמו, הדחייה של מס' ימים הייתה כדי לאפשר למרשתו לשקול את הדברים ולהסכים, ולא הייתה כל הסתייגות – ולכן מוסמך בית המשפט לאשר את הסכמת הצדדים אשר מצאה ביטויה כאמור בהחלטה, בהסכמת הנתבעים בדיון ובהסכמת התובעת בהודעה בכתב ימים ספורים לאחר מכן.

לטעמי, הדין עם התובעת.

אכן בישיבת יום 30/5/10 הצעתי הסדרת פשרה, אשר נוסח באופן מפורט על גבי שלושה עמודים של פרוטוקול. הדברים נרשמו לפרוטוקול בהסכמת באי כוח כל הצדדים , אשר ציינו בראשית הדברים כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט על דעת הלקוחות.

משתמה הכתבת ההסדר – ביקשו ב"כ הצדדים הפסקה, כדי לוודא שאמנם כך מסכימים לקוחותיהם, שהיו באולם כל העת.

מפאת חשיבות הדברים, אפשרתי להם הפסקה זו.

בתום ההפסקה שבו ב"כ הנתבעים והודיעו על הסכמת כולם, אמנם לפנים משורת הדין מבחינתם.

ב"כ התובעת, לעומת זאת, הסביר כי נוכח שמרשתו אינה מבינה את הדברים שהסביר לה, והוא לא יכול לתת באופן מוחלט הסכמה מטעמה.

ואז אמר: "אני בכל זאת מרגיש אחריות כלפי מרשתי, ומבקש כמה ימים לבדוק איתה את הדברים במשרד. אני ער לכך שאם מרשתי לא מסכימה אז התיק יימשך כמו שהוא, ונקבע שוב להוכחות". (עמ' 18 ש' 30-32).

במצב דברים זה נאלצתי לסיים את הדיון ולדחותו בימים ספורים.

עשיתי זאת, תוך שהערתי לתובעת ולב"כ, שמהלך הדברים גרם לנו לבטל יום הוכחות שלם, כיוון שהקדשנו זמן רב לניסוח ההסדר ולהשגתו, כולל תיקונים שנערכו בו – ולא רק שזמנו של בית המשפט התבזבז, אלא שהיו גם עדים ומומחים שבאו לצורך ההוכחות, ואשר שוחררו כאשר היה ברור שהתיק מסתיים.

למרות זאת, ציינתי גם כי אני מכבד את רצונו של ב"כ התובעת לבחון את הדברים עם מרשתו, משום שאין לכפות עליה הסדר שאינה רוצה בו.

באותה הזדמנות, גם הוריתי לב"כ התובעת לבדוק היטב עם מרשתו האם היא לוקה בנפשה, לאור דברים שאמרה, וכן, האם היא כשירה מבחינה נפשית לקיים את המשפט, או שמא יש צורך במינוי אפוטרופוס.

ב"כ הנתבע 1 תולה רבות באמירה אחרונה זו – אלא שדברים אלו הוסדרו בכך שב"כ התובעת הודיעה כי מרשתו אינה חולה, והיא כשירה לנהל הליכים משפטיים (כך בהבהרה שנתן ביום 5/7/10 במסגרת תגובות לבקשת הביטול).

נותר אפוא, העניין העיקרי – האם בסוף ישיבת יום 30/5/10, הייתה עוד הצעה תלויה ועומדת, אשר ניתן לקבלה? או שמא ההצעה נדחתה ולא היה יותר הצעה שניתן לקבלה?